ע"א 3889/02 אל אטרש חליל נ. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

השופט א' ריבלין :

1.המערער, יליד שנת 1964, נפגע בתאונת דרכים בשנת 1995. כתוצאה מהתאונה נמצאה אצלו הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני ונגרם לו שיתוק חלקי בשתי הרגליים. נכותו הכוללת, לאחר שקלול, בשל הנכויות האמורות עולה לכלל 65%. המערער מתקשה בהליכה, בשל כך הוא זקוק לעזרת צד ג'.

קודם לתאונה הפעיל המערער מונית. הוא נהג בה והסיע בה תיירים בדרום הארץ - זאת בין השנים 1989 ו-1995. בשנת 1995 הוא רכש אוטובוס והחל להסיע בו תיירים, אך לא חלפו שלושה חודשים מאותו מועד והמערער נפגע בתאונה נשוא הערעור.

2.בית המשפט המחוזי העריך את גובה השתכרותו של המערער קודם לתאונה בהתאם לחוות דעת ודין חשבון שהוכן על ידי רואה חשבון. הוא מצא כי להכנסותיו המדווחות של המערער יש להוסיף תקבולי תשר בשיעור של כ-30% מן השכר המדווח. לגבי הכנסתו של המערער בעתיד, אלמלא התאונה, כך העריך בית המשפט המחוזי, ראוי היה להניח כי היא הייתה עומדת על גובה ההכנסה הממוצעת שבין זו שהתקבלה בידיו מהפעלת המונית ובין זו שהתקבלה לידיו מהפעלת האוטובוס ובסך הכל סכום 8,890 ש"ח, בחודש, לאחר ניכוי מס הכנסה.

אשר לגריעה מן ההשתכרות, סבר בית המשפט קמא כי ראוי להעריכה, בתקופת העבר, בהתאם לגובה שכרו של נהג שכיר אותו נאלץ המערער להעסיק, חלף נהיגתו שלו. לעניין הפסד השתכרות בעתיד, קבע בית המשפט כי יש להעמידו על הפער שבין בסיס השכר שאלמלא התאונה, כפי שנקבע כאמור, לבין כושר השתכרותו של המערער במשרה חלקית של מנהל חשבונות – עיסוקו של המערער היום. את תוחלת חיי העבודה של המערער העמיד בית המשפט המחוזי על גיל 70 בהתחשב בעובדה שהיה עצמאי. עוד פסק למערער פיצוי בגין ניידות ובגין עזרה חלקית שהוא עשוי להיזקק לה בביצוע עבודות משק הבית הקשות.

3.המערער והמשיבה - בערעור שכנגד שהגישה – מלינים על פסק-הדין. המערער מלין על מיעוט הפיצויים והמשיבה על ריבויים. מבין טענות הצדדים מצאנו כי יש מקום להתייחס לאלה הבאות: בית המשפט המחוזי העריך את הפסדיו של המערער, בעבר, על פי שכרו "נטו" של נהג מחליף, שכר שאותו יכול היה המערער לחסוך אילו נהג ברכב שבבעלותו בעצמו, כפי שעשה קודם לתאונה. המערער סבור כי יש להעריך את הפסדיו על פי השכר ששילם לנהג, "ברוטו", שכן סכום זה משקף, לדעתו, את סכום ההפסד החודשי. המשיבה סבורה כי סכום זה אינו יכול לשמש כלל לחישוב ההפסד, שכן לדעתה בית המשפט המחוזי הניח כי בסיס השכר אלמלא התאונה היה 8,890 ש"ח "נטו" ומשמביאים בחשבון בפועל את הסכומים שהשתכר המערער בשנים 1996 - 1998 הרי שההפרש שנותר בידיו בהשוואה לסכום אותו יכול היה להשתכר נמוך מהוצאות העסקת הנהג. טענת המשיבה בטעות יסודה, שכן בסיס השכר של 8,890 ש"ח הונח ביסוד החישוב של הפסדי העתיד וכן של ההפסד בעבר בין השנים 1999 ועד יום מתן פסק-הדין, ולא שימש לחישוב השכר בשנים 1996 - 1998. באותן שנים ניתן היה לחשב את ההפסד על בסיס ההוצאה שהיתה כרוכה בהעסקת נהג האוטובוס. באשר לטענת המערער, בעניין זה אין להתערב בגובה ההפסד כפי שחושב, שכן בצד תשלום המס בגין שכרו של הנהג השכיר חסך לכאורה המערער מן המס שהיה מוטל על הכנסתו אלמלא התאונה - הכנסה המביאה בחשבון את ההוצאה האמורה - עד שבנסיבות המקרה הזה היו הסכומים מתאזנים.

4.מאידך גיסא צודקת המשיבה, היא המערערת שכנגד, באשר לטעות שנפלה בחישוב ההפסדים במשך התקופה שתחילה בשנת 1999 וסופה ביום מתן פסק-הדין. באותה תקופה נפסק לתובע הפסד השתכרות מלא על בסיס השכר הממוצע של 8,890 ש"ח ולא הובאה בחשבון העובדה שבחלק מהתקופה השתכר, או היה אמור להשתכר, המערער בתפקידו החדש כמנהל חשבונות. לכך מתווספת הטענה בדבר שינויים אובייקטיבים בכדאיות המשך הפעלת הרכב. בהעדר נתונים מדוייקים לגבי תקופת הביניים ולגבי משקל השינוי בכדאיות הפעלת הרכב על ההחלטה להפסיק, באותו מועד, בעיסוק הקודם, ראוי להפחית, מהפסד ההשתכרות לתקופה זו באיזון כולל, ולאחר אומדן, את הסכום של 120,000 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין, כשסכום זה כולל גם הפרשי הצמדה וריבית נכון לאותו יום.

בכפוף לכך נדחים הערעור והערעור שכנגד, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין.