ע"א 3918/16 מחאג'נה לוטפי מוחמד סלאמה נ. חברת אלמנאר לפיתוח והשקעות בע"מ

1.מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, פר"ק 61754-11-15 (כב' השופט ד"ר ע' זרנקין ), שהורה על פירוקה של משיבה 2 ועל נקיטת הליכים למכירת המקרקעין שבבעלותה, שעליהם בנוי שלד של קניון.

לטענת המבקשים יש לעכב את ביצוע ההחלטה, שכן הפירוק ומכירת המקרקעין יביאו לידי מעשה עשוי שלא ניתן יהיה להפכו לו יצלחו ההליכים הערעוריים שנקטו. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי אלה גבוהים, שכן החלטתו של בית המשפט ניתנה במסגרת הליכית של עיון חוזר, שאינה קיימת בסדר הדין האזרחי, וכי ממילא לא אירע שינוי נסיבות; וכי גם לגוף הדברים אין הצדקה לתת את הסעד שניתן, וזאת מנימוקים שונים, כגון העדר עילת פירוק, הגשת בקשת משיב 3 – המנהל המיוחד למשיבות 2-1 – בחוסר תום לב ועוד. בפרט נטען כי מעמד המקרקעין מושא המחלוקת אינו ברור, וכי בית המשפט המחוזי עצמו הורה על המשך בירור תביעה אחרת, שבמסגרתה טוענים המבקשים כי המקרקעין שייכים להם ולא למשיבה 2. מנגד, מתנגדים משיב 3 ומשיב 4 – כונס הנכסים הרשמי – לבקשה. לשיטתם, סיכויי הערעור נמוכים ואין עילה להתערב בהחלטת ערכאה קמא. אשר למעמד המקרקעין, נטען כי מדובר במפגע שכבר גרם למוות או פציעות קשות בעבר, ואין מנוס מלמכרו בכדי למנוע פגיעות נוספות בנפש. כן נטען כי גם אם יתברר בתביעה האחרת כי הקרקע שייכת למבקשים, ממילא מדובר בקרקע מסחרית שיהא צורך למכרה במסגרת פירוק שיתוף, כך שדינה להימכר בין כך ובין כך.

להשלמת התמונה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה מטעם המבקשים להגיב לתגובת המשיבים, לנוכח היריעה שנפרשה לפני והעדר נימוק המצדיק הגשת תגובה נוספת.

2.לאחר בחינת טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. במוקד המחלוקת מצויים המקרקעין שלשם פיתוחם הוקמה משיבה 2, שאותה הורה בית המשפט המחוזי לפרק. מדובר בשטח שעליו הוקם לפני שנים שלד של קניון, אשר בנייתו לא הושלמה. על פי החומר שהוגש עולה כי מדובר במבנה מסוכן, רב קומות ובעל פירים, שכבר גרם על פי הנטען בתביעות שהוגשו לאבדות בנפש. אמנם המבקשים טוענים כי במסגרת התביעות שהוגשו מוכחש כי התאונות התרחשו בשטח המקרקעין, אך מכל מקום מתחזק הבסיס למסקנה כי מדובר במבנה מסוכן. עוד עולה כי לנוכח מצבן של משיבות 2-1, אין ביכולתן לסתום את הפרצות בגדר המקיפה אותו, לדאוג לבטיחותו כראוי או לבטחו. מכירתו נדרשת בכדי שהוא יהיה בידי מי שמסוגל לדאוג לעמידה בקריטריוני הבטיחות ההולמים. שיקול זה מכריע בבחינת מאזן הנוחות, וזאת על אף שמכירת המקרקעין עלולה לייתר, הלכה למעשה, את ההליכים הערעוריים שבהם נקטו המבקשים.

בזהירות הראויה אומר כי גם בכוחם של סיכויי הערעור אין לשנות תוצאה זו, לנוכח הסכנה האורבת לציבור אם יוותר המבנה כפי שהוא כיום. משזוהי ההכרעה באשר לסוגיית המקרקעין, אין לקבל אף את הבקשה ביחס לפירוק משיבה 2 – הליך שכל מטרתו היא מכירת המקרקעין כדי למזער את הנזק הנשקף לציבור. בשולי הדברים אעיר כי יש צדק בטענות משיב 3 ונציגי הכונס הרשמי, לפיהן מדובר בקרקע מסחרית שככל הנראה תועמד למכירה, אם לא במסגרת פירוק משיבה 2 אז במסגרת פירוק שיתוף בין המבקשים למשיבות או לאחת מהן. על אף שאלה כשלעצמן אינן מצדיקות את דחיית הבקשה, יש בהן לרכך את הפגיעה שתיגרם למבקשים אם יתקבלו ההליכים הערעוריים שהגישו.

3.הבקשה נדחית. עם זאת, אני מורה על עיכוב ביצוע זמני עד ליום 8.6.2016, וזאת כדי לאפשר מהלך שעליו הצהירו המבקשים בבית המשפט המחוזי, לפיו הם מחפשים חברה שתבטח את הנכס, תוך דאגה לתנאי בטיחות הולמים. המבקשים רשאים להגיש הודעת עדכון אם וכאשר יצלחו מאמציהם. אין באמור כדי להביע עמדה בשאלה האם יינתן עיכוב ביצוע, היה ויימצא פתרון מתאים לסכנה הבטיחותית המוזכרת לעיל.