ע"א 3921/13 יוסף רוטמן נ. עו'ד ליאור מזור , המנהל המיוחד

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת

ר' פוקס ), מיום 22.5.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פש"ר 22638-07-12.

2.

נגד המערער, עורך-דין במקצועו, המושעה לתקופה של 10 שנים (החל מיום 9.12.2009) בעקבות עבירות פליליות בהן הורשע, הוגשה בקשת נושה להכריז עליו פושט רגל. הבקשה הועברה לידי כבוד השופטת ר' פוקס . ביום 14.10.2012 נתנה השופטת צו כינוס לנכסי המערער ונקבע דיון ליום 22.5.2013. בדיון זה ציינה השופטת כי ישבה כחלק מהרכב שדן בערעור הפלילי שהגיש המערער על גזר הדין שהוטל עליו בבית משפט השלום, והדיון המשיך כסדרו. במהלך הדיון, שנוהל מחוץ לפרוטוקול, ציינה כבוד השופטת כי תביעת החוב שהגיש נושה מסוים לא הוגשה באיחור, חרף דעתם השונה של המערער ושל המנהל המיוחד, ואף הציעה למערער שיסכים לכך שתביעת החוב תתקבל כאילו הוגשה במועדה ואז תכריז עליו פושט רגל. לאחר הפסקה קצרה בדיון, ביקש המערער שהשופטת תפסול עצמה מלדון בעניינו, משנתברר לו, לטענתו, שכבוד השופטת נוקטת עמדה נגדו, כנראה בשל כך נחשפה להשתלשלות העניינים הנוגעת להסתבכותו הפלילית.

3.

השופטת דחתה את בקשת הפסלות. השופטת ציינה כי כבר בתחילת הדיון העירה ביזמתה כי ישבה בדין בעניינו של המערער בהליך הפלילי שהתנהל נגדו, והמערער לא ביקש את פסילתו אלא לאחר שהתקיים דיון ענייני מחוץ לפרוטוקול ונעשה ניסיון להגיע להסכמות שייתרו הכרעה שיפוטית. בנסיבות אלו, סברה השופטת כי אין ממש בבקשת המערער, שכן ניתן היה לקבל את ההצעה שהציעה או לסרב לה, כפי שנעשה "בכל תיק ותיק", ואין בהעלאת ההצעה על ידה משום הבעת דעה מוקדמת בעניינו של המערער. השופטת הוסיפה כי מאחר שהמערער לא קיבל את עמדת בית המשפט לקידום ההליך בדרך שהציעה, היא תדון בבקשות שהונחו לפניה לגופן, בדיון שנקבע ליום 14.7.2013. בעקבות החלטה זו הגיש המערער את הערעור שלפניי.

4.

המערער טוען שקיים חשש ממשי לחוסר אובייקטיביות מצד השופטת כלפיו ולכן יש לפסול אותה מלדון בעניינו. לדעת המערער, הצעת השופטת המבוססת על טעות משפטית לטענתו, אינה ניתנת להסבר אלא כהצעה "עוינת על פניה", המצדיקה את פסילתה. לדברי המערער, הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות ומן הראוי, ולו למראית פני הצדק, להורות כאמור. כבוד

הרשם ג'

שני התיר ביום 1.7.2013 למערער להוסיף נימוק לערעור, ולפיו בהנחה שלא תינתן לנושה שהוזכר לעיל הארכת מועד להגשת תביעת החוב, יערער הנושה על ההחלטה והערעור יועבר לידי כבוד השופטת ר' פוקס , אשר כבר הביעה דעתה השגויה בעניין. מאחר שלשופטת יש דעה "מקובעת" מראש באשר לכשרות תביעת החוב של אותו נושה, אין זה ראוי, לדעת המערער, שהיא תשמע את ערעור הנושה, ככל שיגיש את הערעור. לכן, גם מטעם זה טוען המערער כי אין זה ראוי שכבוד השופטת תמשיך בבירור תיק הפש"ר שנפתח נגדו.

5.

דין הערעור להידחות. עצם העובדה שהשופטת דנה בהליך הפלילי (במקרה זה ערעור) בעניינו של המערער אין בה כשלעצמה כדי ליצור עילה לפסילתה (השוו: ע"א 4727/01 כהן נ' פרץ (23.7.2001)). הלכה פסוקה היא כי אין בעצם הדיון לפני אותו שופט משום חשש ממשי למשוא פנים, ועל המבקש פסילת שופט להוכיח כי קיים חשש ממשי לנעילת דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר. בהעדר חפיפה מלאה בין שני ההליכים יקשה על בעל הדין לבסס חשש ממשי למשוא פנים, וטענת הפסלות תידחה (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 281-280 (2006)).

6.

במקרה דנא מדובר בשני הליכים שונים: ערעור פלילי על העונש שנגזר על המערער והליך של פשיטת רגל בעניינו. ממילא, אין מדובר באותם בעלי דין. זאת ועוד, העובדה שהמערער אינו שבע רצון מהצעת השופטת שהועלתה במהלך הדיון אין בה כדי להקים עילת פסלות. בפועל, משדחה המערער את ההצעה, קבעה כבוד השופטת כי הדיון יימשך כסדרו והבקשות יידונו לגופן. ככל שהמבקש לא יהיה שבע רצון מההחלטות שיינתנו בהמשך, יהיה ביכולתו להשיג עליהן על פי הדין. אוסיף, כי טענתו הנוספת של המערער לפיה יש לפסול את השופטת בשל כך שיתכן שערעורו של הנושה על דחיית תביעת החוב שהגיש (ככל שיוגש) יועבר לידי השופטת, שלטעמו

הביעה דעתה בנושא, היא טענה היפותטית, וככזו, אינה מקימה עילת פסלות. מכל מקום, אפילו ינותב הערעור לשולחנה של כבוד השופטת ר' פוקס , דומה שהנתונים שהובאו לפניי אינם מצדיקים כי תיפסל מלדון. בשולי הדברים אציין כי ערעורו הפלילי של המערער התקבל על ידי הרכב השופטים שהשופטת ר' פוקס הייתה חלק ממנו, וכי עונשו הופחת כך שעונש המאסר בפועל הומר לעונש שירוצה בעבודת שירות. כך או כך, משאין בטענות שהעלה המערער ממש, ולא הוכחה כל עילת פסלות במקרה דנא, דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.