ע"א 3925/97 עומר דאהר נ. עונאללה בן ראוף

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.בין המערער והמשיב 1, נתגלעה מחלוקת באשר לעסקת מכר מקרקעין. המשיב הגיש תביעה נגד המערער בה ביקש להצהיר כי הוא רכש מהמערער חלקת קרקע תמורת 45,000$. המערער הכחיש את העסקה. בית המשפט הציע לצדדים להסכים להיבדק בבדיקת פוליגרף שתוצאותיו תכרענה את המחלוקת. הצדדים הסכימו להצעה זו והגיעו להסכמה דיונית כהצעת בית המשפט. בית המשפט ניסח בהסכמת הצדדים את השאלות שתוצגנה להם, ביניהן שאלות ישירות לעניין מכירת החלקה על-ידי המערער למשיב. תוצאות הבדיקה הצביעו בעליל על כך שהמשיב דובר אמת באשר לעשייתה של עסקת המכר ואילו תשובותיו של המערער לא היו אמת. בית המשפט קבע - על פי תוצאות הבדיקה - כי אכן מכר המערערת את החלקה למשיב.

2.משהגיעו הצדדים להסכמה דיונית בדבר אופן הכרעת הסכסוך ביניהם והסכימו להכרעה בו על פי תוצאות הפוליגרף, היה בית המשפט מוסמך להכריע במחלוקת זו על פי תוצאות הפוליגרף כפי שאכן עשה. לאור ההסכמה הדיונית אין המערער יכול להעלות טענה בדבר הצורך להכריע בסכסוך באופן אחר משהוסכם ואין הוא יכול להעלות טענה לפיה היה על המשיב להוכיח קיומה של העסקה על פי מסמך בכתב, טענה שהועלתה על-ידו לראשונה בבית משפט זה.

3.אשר לתוצאות הפוליגרף לגופן, צדק בית המשפט בקבעו בהחלטתו, כי לפי אותן תוצאות נמצא המשיב דובר אמת באשר לעשיית עסקת המכר בין הצדדים, לפיה רכש המשיב מן המערערת את החלקה. לאחר מתן ההחלטה, ניתן על ידי בית המשפט פסק-דין, בו הוסיף וקבע את מחיר הרכישה - 45,000$, את הסכומים ששילם המשיב על חשבון הרכישה 31,250$ ואת היתרה לתשלום 13,750$, וחייב את המשיב בתשלום יתרת זו כנגד העברת החלקה לו.

4.גם בקביעותיו אלה של בית המשפט אין מקום להתערב. משנטען כי עסקת המכר בוצעה תמורת 45,000$ ומשהוכחשה העסקה מכל וכל, ומשנקבע על פי תוצאות הפוליגרף כי העסקה אכן בוצעה, רשאי היה בית המשפט לסמוך בעניין המחיר על עדותו של המשיב ולהשלים על ידי כך פרט זה, מה עוד שלא הועלתה על-ידי המשיב טענה בקשר למחיר הרכישה, מאחר וזו הוכחשה על ידו מכל וכל. זאת ועוד, הוגש לבית המשפט מסמך בו מופיעה רשימת תשלומים ששילם המשיב למערער. המערער טען כי אלה תשלומי החזר הלוואה אולם טענה זו נסתרת מכל וכל על ידי כותרתו של המסמך האומרת (בתרגום חופשי) "על חשבון מגרש מס' 42/2".

5.כמו כן, כוללת רשימה זו סכום של 6,600$, יתרה מעסקה קודמת שנזקפה לזכות המשיב כתשלום על חשבון המגרש, שנקבע על פי אותה עדות. בראש אותו מסמך מופיע רישום בדבר מחיר המגרש בספַרות. אלא שהמערער טען, כי הרישום הוסף מאוחר יותר ובית המשפט, לא התייחס אליו לצורך קביעת המחיר וקבע אותו על פי עדות המשיב.

6.אין אנו מוצאים להתערב בקביעת המחיר על ידי בית המשפט והוא הדין בקביעת הסכומים ששולמו על חשבון המגרש וביתרה לתשלום.

סוף דבר, הערעור נדחה והמערער ישלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח.