פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"פ 9871/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשים:
1. ברוך
קנפלר
2. משה
קנפלר
נ ג ד
המשיבים:
1. אברהם ברגמן
2. אברהם סלונים
3. יצחק גרשון לב
4. שמואל
ויספיש
5. אהרון
קרישבסקי
6. עובדי' פרץ מ.ז ואח'
7. שלמה זלמן מולה
8. עו"ד אברהם המר
9. אלכסנדר
קנפלר
10. ראובן דוידוב
11. אליהו מלכה
12. נתן אדרת
13. יואל
קנפלר
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו
של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.11.2017
בה"פ
5210-06-13 שניתנה על-ידי כבוד השופט כ' מוסק
בשם המבקשים:
בעצמם
בשם המשיבים 8-1:
עו"ד חגי מאירי
החלטה
1.
מקורו של הסכסוך בין הצדדים הוא בהיבטים הנוגעים לניהולו ותפעולו של בית הכנסת "באר שבע" בשכונת בית ישראל בירושלים (להלן: בית הכנסת ). בית הכנסת הוא אחד מנכסי ההקדש "ועד תושבי שכונת בית ישראל" (להלן: ההקדש ). המשיבים בהליך דנן, אשר משמשים, כולם או חלקם, כנאמני ההקדש, הגישו נגד המבקשים ונגד גורמים נוספים תביעה בדרך של המרצת פתיחה. התביעה עסקה, בין היתר, בסמכויות הניהול והתפעול של בית הכנסת, ונטען בה כי המבקשים הפריעו לציבור להתפלל בבית הכנסת ואף נהגו באלימות מילולית ופיזית כנגד חלק מהמתפללים.
2.
ביום 21.3.2017 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין בתביעה ( ה"פ
5210-06-13, השופט כ' מוסק ) ובמסגרתו הורה על מתן צו המאפשר לנאמני ההקדש ולמי מטעמם
להרחיק מבית הכנסת כל מי שיפריע לתפילה וללימוד התקין בו.
3.
ביום 2.11.2017 נתן בית המשפט המחוזי החלטה נוספת בהליך שעניינה בקשה שהגישו המשיבים על-פי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: פקודת הבזיון ). בהחלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים הפרו "ברגל גסה" את הצווים שניתנו בפסק הדין, והחליטו שלא לקבל את סמכותם של נאמני ההקדש כפי שנדרשו בפסק הדין. לפיכך, נקבע כי אם המבקשים יפרו פעם נוספת את ההוראות שניתנו בפסק הדין יוטל על כל אחד מהם קנס של 5,000 שקל בגין כל הפרה. בית המשפט המחוזי הוסיף וחייב את המבקשים בהוצאות בסך של 10,000 שקל כל אחד, לטובת המשיבים.
4.
המבקשים הגישו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לפי פקודת הבזיון . בהמשך לכך, הם הגישו גם את הבקשה דנן, שבה הם מבקשים לעכב את תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 2.11.2017. המבקשים טוענים עוד כי הדרך הראויה לתשלום ההוצאות היא ביצוע התשלום להקדש, ולא למשיבים עצמם.
5.
המשיבים מתנגדים לעיכוב הביצוע של תשלום ההוצאות. לטענת המשיבים, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר והוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן, נטען כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך עיכוב ביצוע של פסק דין כספי.
6.
דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. הבקשה נסבה על החלטה בבקשה לפי פקודת הבזיון . בפסיקה נקבע לא אחת כי העקרונות החלים על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי אזרחי יפים גם להליכים שעניינם סנקציה כספית לפי פקודת בזיון בית משפט (ע"פ 7921/13 שיווק א.א משקאות קלים וחריפים נ' תבורי , שותפות מוגבלת לשיווק , פסקה 5 (10.12.2013); ע "פ 4812/15 עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח סלים שבו ז"ל , פסקה 7 (30.8.2015) ). בענייננו הדברים הם אף בגדר קל וחומר, כיוון שהבקשה לעיכוב ביצוע אינה מכוונת כלפי קנס שהוטל מכוח פקודת הבזיון , אלא כלפי רכיב ההוצאות שהוטל על המבקשים בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אף מבלי להידרש לטענות המשיבים בעניין התצהיר והזמן שחלף ממועד מתן ההחלטה, אין כל הצדקה לעכב את תשלום ההוצאות שהוטל על המבקשים. כידוע, ככלל בית המשפט ייטה שלא לעכב ביצועו של פסק דין כספי, וזאת בפרט שעה שעיכוב הביצוע המבוקש הוא כלפי תשלום של שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט (ע"א 4972/17 עמרה נ' אביתר , פסקה 8 (16.7.2017)). לא ראיתי מקום לסטות מכלל זה בנסיבות העניין.
7.
סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ב בתמוז
התשע"ח
(25.6.2018).
ש ו פ ט ת