ע"א 396/00 אביגדור בן - דע נ. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ

בפני בקשת המבקש להפחית באופן משמעותי מן הערובה שנקבעה לכיסוי הוצאות המשיבה בסך של 20,000 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הפ 377/99, כבוד השופט ש. ברלינר). בית משפט קמא דחה את עתירת המבקש להצהיר על בטלות החלטת הנהלת המשיבה לחייב את כל החברים והנהגים המועסקים ע"י המשיב בתפקיד נהיגה בלבישת מדים אחידים בזמן עבודתם, וכן להצהיר על בטלות החלטת אסיפת המורשים של המשיבה שקבעה סנקציות בגין אי מילוי הוראה זו.

על פי האמור בתצהיר שצורף לבקשה, המבקש הינו אדם פרטי, חבר באגודת אגד (המשיבה בהליך זה) ומתקיים ממשכורת של כ8,000- ש"ח לחודש. לטענתו, אשתו הינה מובטלת ומתקיימת מדמי אבטלה. המבקש מציין כי היות והוא מקבל משכורת מטעם המשיבה וכמו כן העובדה כי המשיבה מחזיקה בדמי פדיון המניה שיגיעו למבקש ביום מן הימים וכן ב272- ימי חופשה שהוא זכאי לפדות - עובדות אלו מצביעות לטענתו על כך כי קיימות לכאורה בפני המשיבה דרכים שונות לגבות ממנו הוצאות שייפסקו כנגדו.

עוד מוסיף המבקש, כי ערעורו, שעניינו כפירה בחוקיות תקנה שהתקינה המשיבה המחייבת את ציבור הנהגים ללבוש מדים אחידים, איננו נוגע רק לענייני הפרטי אלא לזכויות יסוד, ועל כן עובדה זו צריכה להוות שיקול בפסיקת הוצאות והערובה להן.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

לטענתה, מצבו הכלכלי של המבקש אינו קשה כפי שהוא טוען. לטענתה משכורתו של המבקש עומדת בממוצע על כ- 10,500 ש"ח לחודש ואילו הסיבה לסכום הנמוך יותר המופיע בתלושי המשכורת של המבקש שהוגשו לעיוני, היא העובדה כי המבקש, נוכח אי רצונו ללבוש מדים, כמעט שלא התייצב לעבודה במשך התקופה הרלוונטית בסמוך להגשת ההליך. על כן, לא ביצע המבקש שעות נוספות ולא קיבל פרמיה. עוד מציינת המשיבה כי המבקש הינו בעל רכוש מניות באגד ומניות בנצבא חברה להתנחלות בע"מ. לשיטתה, לענייו טענת ה"קיזוז" של המבקש בעקבות היות המשיבה מחזיקה במניות המבקש, משמעות הדבר היא כי עליה להמתין 14 שנה עד לפרישתו על מנת לבצע את הקיזוז המוצע, דבר שהינו בלתי סביר בעיניה.

איני רואה לנכון להפחית מגובה הערובה שנקבעה. סבורני כי המבקש בבקשתו אינו מוסר תמונה מלאה בדבר אפשרויותיו הכספיות. ואולם, גם אם אתבסס רק על הנתונים שהובאו בפני אין מקום להפחית מן הערבון במקרה זה. המדובר במי שמשתכר כ8,000- ש"ח בחודש ואשתו, אשר קיבלה בעת הגשת בקשה זו תשלום דמי אבטלה נטו מעת המוסד לביטוח לאומי על פי הפירוט הבא: במשך שלושה חודשים דמי אבטלה בגובה כ 5,500 ש"ח, תשלום נוסף של 4,731 ש"ח ושני תשלומים נוספים כל אחד של כ- 2,300 ש"ח. המדובר בהכנסה חודשית של כ12,000- ש"ח, כאשר המבקש לא פירט לעניין נכסים בבעלותו, חובותיו, חשבונות בנק ומקורות הכנסה נוספים.

בית המשפט פסק:

"בלא פרטים מהימנים על הכנסת העותר הנתמכים במסמכים … ופרטים על רכושו וחובותיו לא ניתן לשקול מתן פטור מערבון" (ע"א 4752/91, ניביט מערכות בע"מ נ' בנק הפועלים, תקדין עליון 92 (2) 1887).

שיקולים דומים יש לשקול כאשר מוגשת בקשה להפחית את גובה הערבון אשר נקבע.

טענות כלליות על החשיבות הציבורית של הערעור אינן מספיקות כאשר למולן עומד אינטרס המשיבה, המוטרדת לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, שיובטחו הוצאותיה, כך שאם הערעור יידחה לא תצא נפסדת בשל חוסר יכולתה לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתה, אם ייפסקו, על שום שהמערער הופטר מחובת הפקדת ערבון (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר ואח' , פ"די מד(2) 689). אין די בכך שהמבקש מצביע על העובדת היות המשיבה מעסיקתו ואחראית על מתן משכורתו ופדיון ימי חופשותיו על מנת לשחררו מחובת הפקדת הערבון או להפחית מסכומו. מהותו של היות הערבון כספי הוא על מנת להבטיח זמינות ויעילות בתשלום ההוצאות באם ייפסקו ע"י בית המשפט.

זאת ועוד, המשיבה מציינת כי לזכות המבקש עומדים כ278- ימי חופשה הניתנים לפדיון המבקש בלבד ולו ייפדו יסתכם פדיונם בסכום של כ40,000- ש"ח נטו. מכאן שצודקת המשיבה בטענתה כי ביכולתו של המבקש להורות מיידית על פדיון כמחצית מימי החופשה העומדים לזכותו ולהפקיד את הערובה הנדרשת.

סיכומו של דבר הבקשה נדחית, המבקש יפקיד את הערבון בסכום 20,000 ש"ח תוך שלושים ימים מיום קבלת ההחלטה.