פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3963/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
הורביץ
דוד
נגד
המשיב
ות
:
1. פוסידון ויליגר הפצה בע"מ
2.
ליימן שליסל בע"מ
ערעור פסלות שו
פט על החלטתו של בית משפט
השלום
בנהריה מיום 15.6.97 בהמרצה 904/97
שניתנה
על ידי כבוד השופט ה' חטיב
בשם
המערער: עו"ד יצחק שמלה
בשם
משיבה 1: עו"ד דרור לניאדו
בשם
משיבה 2: עו"ד עמרם גולן
פסק-דין
1. ערעור על
החלטת כבוד השופט חטיב מבית משפט השלום בנהריה (המ' 904/97) שלא לפסול את עצמו
מדיון בענייניו של המערער (המר' 1646/96 ות.א. 2752/95) ולבטל כפועל יוצא את פסק
הדין וההחלטה בתיקים אלה.
2. המערער הגיש תביעה בבית משפט השלום בנהריה נגד
המשיבה 2 (ת.א.2752/95) וכן הוגש ערעור נגדו על החלטת רשם בעניינו בבית משפט השלום
בנהריה על ידי המשיבה 1 (ע.א. 1646/96). בת.א. 2752/95 ניתן פסק דין נגד המערער
ביום 7.5.96. המערער הגיש בקשה, שנדחתה, לביטול פסק הדין. מאוחר יותר הגיש בקשת
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, וגם בקשה זו נדחתה (ב5.9.97-). גם בע.א.
1646/96 ניתן ב5.2.97- פסק דין נגד המערער.
3. המערער פנה
בחודש יוני 1997 לבית משפט השלום בנהריה בבקשות (ת.ה.904/97, 907/97) לפסול את
כבוד השופט חטיב שישב בדין בשני התיקים שנזכרו לעיל, מלדון בעניניו. המערער טען,
כי נקלע לקשיים כלכליים בגינם הוגשו נגדו תביעות על ידי נושים שונים. חלק מהתביעות
נדונו בפני השופט חטיב. אחת מהן ענינה בהסכם שנחתם בתחילת חודש מרץ 1996 בין אחת
החברות שבבעלותו של המערער לבין חברת ע.ס.נ. מרכז אספקה ושיווק בע"מ (להלן:
עס"נ). באוגוסט אותה שנה פרץ בין החברות סכסוך בעקבותיו הגיש המערער תובענה
נגד חברת עס"נ. אחד מבעלי המניות בחברת עס"נ הוא מר סאלח עכר, שהוא מכר
של השופט חטיב. המערער טען כי בין השופט חטיב לבין מר עכר יש קשרים החורגים מגדר
היכרות גרידא. לטענתו, בעקבות הסכסוך שפרץ בינו לבין עכר, החל לקנן בו החשש שיחסו
של השופט חטיב כלפיו השתנה לרעה, אך לא היו לו כל הוכחות לכך. הראייה הממשית
מבחינתו הגיעה לידיו כאשר בתחילת מאי 1997 גילה, כי השופט חטיב פסל את עצמו כבר
במרץ 1996 מלדון בתיק שהמערער הוא אחד הנתבעים בו (במסגרת ת.א. 1941/96) בנמקו:
"חלק
מהנתבעים מוכר לי באופן אישי, לפיכך אני פוסל את עצמי מלדון בכל עניין הקשור לתיק
העיקרי".
המערער טוען כי בעוד שבתקופה בה נכרת ההסכם בין החברות מצא
כבוד השופט לנכון לפסול עצמו מלדון בענינים שהמערער היה צד להם, הוא בחר במודע
בתקופה שלאחר פרוץ הסכסוכים בין החברות שלא לפסול את עצמו, מתוך כוונה לפגוע
במערער על רקע הסכסוך. לטענת המערער הושפעו הכרעות הדין בענינים נשואי ערעור זה
באופן ישיר ממשוא הפנים הלכאורי של השופט חטיב נגדו.
4. כבוד השופט חטיב, בהחלטתו הנ"ל בהמ'
904/97 מנמק את החלטתו שלא לפסול את עצמו מדיון בעניניו של המערער, בקבעו
ראשית
,
כי די בעובדה שהדיון בשני התיקים נשואי בקשת הפסילה הסתיים זמן רב לפני בקשת
הפסילה כדי לדחות את בקשות המערער על הסף. השופט קובע כי משבחר המערער שלא להגיש
ערעורים על פסק הדין וההחלטה המדוברים, הפכו אלה לחלוטים. בהתיחסותו לטענותיו של
המערער לגופן, קובע כבוד השופט, כי אין לו ולמר סאלח עכר מקרקעין משותפים או עסקים
משותפים, וכי היכרותם אמנם קרובה. בשל כך אין הוא דן בכל ענין שיש לו נגיעה אל מר
עכר. אשר להחלטת הפסילה מיום 14.3.96, מבהיר כבוד השופט, כי נשוא הדיון ממנו פסל
עצמו היו עסקים שהיה ידוע לו שמר עכר הוא בעל האינטרס בעניינם, ולפיכך ביקש שלא
לטפל באותו ענין. משנתבקש לתת החלטה
פורמלית בדבר פסילתו, ובסוברו בטעות כי מר עכר הוא אחד הנתבעים בתיק - פסל עצמו מדיון בתיק. כבוד השופט מדגיש כי אין לו כל דעה מוקדמת נגד המערער, וכי בעניינים בהם מדובר אין כל קשר למר סאלח עכר. בשל כל הסיבות הללו החליט כבוד השופט שלא לפסול את עצמו מדיון בעניניו של המערער.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, בתקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) נקבע:
"בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".
עילת הפסלות היתה ידועה למערער כבר בחודש אוגוסט 1996, בסמוך לאחר פרוץ הסכסוך בינו לבין חברת עס"נ. גם אם נקבל את טענתו לפיה רק בחודש מאי 1997 הגיעו לידיעתו ראיות ממשיות לכאורה, הרי שבשל העובדה שכבר ניתנו פסק דין והחלטה בענינים המדוברים, והמערער אף הגיש בקשה לביטול פסק הדין בת.א. 2752/96 - שהפך חלוט, מבלי שהמערער העלה טענה כלשהי הנוגעת לפסילת השופט - דין טענתו להדחות. כדברי השופט אור בע"פ 3821/92 דליה אזוב נ' מדינת ישראל:
"מכל מקום, טענת פסלות נגד רשות שיפוטית יש להעלות בהקדם האפשרי, שאם לא כן, עלול צד הטוען לפסלות להחשב כמוותר על טענתו. גם אין צד יכול לשמור בלבו טענות פסול, על מנת להעלותן כשיראה לו נוח הדבר - אם משום שיסתבר לו ממהלך הדיון שתוצאת הדיון לא תהיה נוחה לו ואם מכל טעם אחר..."
וראה דבריו של השופט ד. לוין בע"א 3778/94 צבי גרפינקל נ' נחמה לין פ"ד מט(1) 309. אכן, כדברי השופט חטיב - די היה בעובדת השיהוי בהעלאת טענת הפסלות כדי לדחות את ערעורו של המערער.
6.אף מבחינה מהותית דין הערעור להדחות. המערער מתבסס על החלטת השופט חטיב לפסול עצמו מדיון בענינו במרץ 1996. אלא שהשופט עצמו מבהיר כי לאור העובדה שהתיק נסב על ענינים הקשורים ישירות למכרו, מר עכר, ובשל טעות שנבעה מתום לב לפיה סבר כי מר עכר הוא אחד הנתבעים באותו תיק - פסל עצמו מדיון בו. נשוא הפסילה לא היה המערער. ה"חוליה החלשה" בענין זה היא אם כן מר עכר, שאין לו כל נגיעה לתיקים נשוא הערעור. מבלי לקבוע מסמרות בסוגיית פסלות השופט חטיב מדיון בעניניו של מר עכר, אין מקום בנסיבות הנדונות לקבוע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער.
הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות המשיבות בסך 2,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.
ניתן היום, ג' בכסלו התשנ"ח (2.12.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97039630.
A04
/דז/