ע"א 397/04 דורון נכטיילר נ. חברת ויסופט בע"מ (בפירוק זמני)

השופט י' עדיאל:

לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ו' אלשיך), בה התקבלה בקשתו של מפרק המשיבה, לפיה חויב המערער בהחזר הלוואה שנטל מהמשיבה בסכום של 5,000 $. המערער אף חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 25,000 ₪.

טענתו העיקרית של המערער לפני בית המשפט המחוזי, עליה הוא חזר גם בפנינו, היא שהסכם ההלוואה עליו חתם, הוא הסכם למראית עין, שאינו משקף את המהות הנכונה של העסקה נשוא התשלום. למעשה, טוען המערער, לא דובר בהלוואה אלה בתשלום שכר (בונוסים) שהגיעו לו מהמשיבה עבור עבודתו, אשר הוסווה כהסכם הלוואה מטעמי מס.

לטענת המערער, בית המשפט המחוזי שגה משדחה את גרסתו והעדיף על פניה את גרסתו של מנהל המשיבה. זאת, אף שבעקבות הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם. המערער מלין, בנוסף, על סכום ההוצאות שנפסק נגדו, שאינו עומד לגישתו ביחס ראוי להיקף המחלוקת שהביאו הצדדים להכרעתו של בית המשפט.

לאחר שנתנו דעתנו על טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שאין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, ככל שהיא נוגעת לעצם החיוב שהוטל על המערער. ההחלטה בוססה, בעיקר, על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. בעניין זה הכלל הוא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב על נקלה בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והוא יעשה כן רק אם מסקנותיה אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר. במקרה שלפנינו, בית המשפט המחוזי היה רשאי, על יסוד הראיות שהוצגו בפניו, להעדיף את גרסתו של מנהל המשיבה על פני גרסתו של המערער. המערער, לאחר שהסכים להסדר הדיוני של הימנעות מחקירות, אינו יכול להישמע בטענה שבית המשפט המחוזי היה מנוע, בהיעדר חקירות על התצהירים, להעדיף את גרסתו של מנהל המשיבה על פני גרסתו שלו. מה גם שהטענה כי מדובר בהסכם למראית עין, שהעלה המערער, הטילה עליו, מלכתחילה, את נטל השכנוע.

לאור האמור לא מצאנו להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, למעט בנושא ההוצאות. בעניין האחרון אנו סבורים, שלאור ההיקף הכספי של המחלוקת שהובאה על ידי הצדדים לפתחו של בית המשפט קמא וההסכמה הדיונית שהביאה לקיצור ההליך, ראוי להפחית, במידת מה, את סכום ההוצאות שהוטל על המערער.

לפיכך, אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי, במובן זה שסכום ההוצאות ושכ"ט עו"ד שהוטל על המערער על ידי בית המשפט המחוזי (בהחלטה) יועמד, במקום הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא, על סך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ. בנתון לכך, הערעור נדחה.

המערער ישא, בנוסף, בהוצאות ושכ"ט עו"ד בהליך הערעור בסכום של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ.