פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
3977/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
העותרים
:
1.
שוכרי גורג, עו"ד
2. זיאד אבו רוב
3. רימא עודה
4. סאלח בושנאק
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
פסק-דין
העותרים נדרשו לשלם קנסות במסגרת מה שנודע כמבצע תשלום קנסות, אשר הוסדר בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 32), התשס"א2001-. כל אחד מהם נדרש לשלם כמה אלפי שקלים. לטענתם, הקנסות התיישנו.
מן העתירה עולה, כי העותרים לא פנו בכתב לגוף העוסק בגביית הקנסות - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, הכפוף להנהלת בתי המשפט. הפנייה היחידה הייתה פנייה טלפונית. אין לראות בפנייה מעין זו, בנסיבות העניין, משום מיצוי הליכים, הנדרש לפני שמוגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.
יתרה מזו, אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה. הדרך הנכונה היא לנקוט הליך בבית המשפט האזרחי, על מנת שייתן סעד הצהרתי מתאים. כפי שנאמר בע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(5) 715, 720:
"... הכרעה בשאלת התיישנותו של קנס אינה הכרעה אוטומטית והיא מצריכה בירור עובדתי. נושא מירוץ ההתיישנות מעלה שאלות, כגון מתי החל המירוץ, האם נפסק הוא בדרך כלשהי, האם החל מחדש, האם לגבי כל העבירות הנדונות חלפה תקופת ההתיישנות ועוד כהנה וכהנה שאלות עובדתיות... על עניינו של המערער להתברר בפני בית-משפט אזרחי, שבענייננו, על-פי הסעד המבוקש, הוא בית-משפט השלום. הסעד ההצהרתי המתבקש בענייננו הוא מסוג הסעדים שאותם מוסמך בית-משפט זה ליתן ובידיו מצויים הכלים לערוך את הבירור הנדרש לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות."
אכן, לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בעתירה. במקרה אחד, שעורר שאלות עקרוניות, הוא אף דן בנושא ההתיישנות של קנסות (בג"ץ 1618/97 סצ'י נ' עיריית תל אביב - יפו, פ"ד נב(2) 542). ברם, המקרה דנא אינו מצדיק שנתערב ועל העותרים, אם יחפצו, לעשות שימוש בדרך החילופית הנתונה להם.
אי לכך העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, י"ח בסיון תשס"ב (29.5.02).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ ט