ע"א 3997/96 רון ליקוורניק נ. קוכוס בלומנפלד

השופט ת' אור :

1.המערער, יליד 26.11.58, נפגע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 6.11.90. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבים בתשלום הפיצויים המגיעים לתובע בעקבות התאונה.

ערעור המערער הוא על גובה הפיצויים שנפסקו לו. מכל טענותיו של המערער, יש לקבל שלוש טענות אליהן אתייחס להלן.

2.בית המשפט קבע את כושר השתכרותו של המערער בעבר, עד ליום פסק הדין, בשיעור 5,750 ש"ח לחודש, בעוד ואת חישוב הפסד כושר ההשתכרות לעתיד חישב על בסיס כושר השתכרות של 5,250 ש"ח בלבד.

אין בפסק הדין הנמקה משכנעת על שום מה עלול היה כושר השתכרותו של המערער, אשר היה ביום התאונה כבן 36 שנים, לרדת בעתיד. יש, על כן, לחשב את ההפסד בעתיד על בסיס כושר השתכרות, לולא התאונה, של 5,750 ש"ח.

3.בית המשפט הפחית מכושר ההשתכרות מס הכנסה בשיעור 25%. טענת המערער היא, כי על פי המס החל ביום פסק הדין, בהתאם למצבו המשפחתי, היה מקום לנכות סכום של 16.7% בלבד, ובא כוח המשיבים לא חלק עליו. היה, על כן, מקום לחשב את נזקיו של המערער, הן לגבי הפסד השתכרות בעבר והן לגבי הפסד כושר השתכרות בעתיד, על פי נתון זה.

4.יישומם של שני התיקונים כאמור בפסק הדין, מצדיק את הגדלת סכום הפיצויים בגין הפסד השתכרות בעבר והפסד כושר ההשתכרות בעתיד.

לגבי העבר - ניכוי מס הכנסה בשיעור 16.7% במקום 25% מצדיק תוספת של כ22,500- ש"ח.

לגבי העתיד - הגדלת כושר ההשתכרות לסכום של 5,750 ש"ח וניכוי מס הכנסה כאמור, מצדיק תוספת של כ100,000- ש"ח.

5.טענה נוספת מתייחסת לפריט של עזרת צד שלישי בעבר. בפריט זה נפסק למערער סכום של 1,500 ש"ח. כפי שמציין בא כוח המערער בסיכומיו, הסכימו המשיבים בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי לתשלום סכום של 10,000 ש"ח. יש, על כן, לפסוק למערער סכום נוסף של 8,500 ש"ח.

6.כל יתר טענות המערער, לרבות טענותיו לעניין כושר השתכרותו של המערער לולא התאונה ולמידת הפגיעה בכושר זה, כפי שאלה נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי - נדחות.

7.על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור באופן חלקי, במובן זה שהמשיבים יהיו חייבים לשלם למערער סכום נוסף של 131,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים מיום פסק הדין בבית המשפט המחוזי ועד לתשלום מלא.

כן ישלמו המשיבים למערער שכר טירחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח (הכולל תוספת לשכר הטירחה שנפסק בבית המשפט המחוזי).