ע"א 4003/91 המוסד לביטוח לאומי נ. שמואל לוי

1.זהו ערעור של המוסד לבטוח לאומי (להלן: המ.ל.ל) על החלטת בית המשפט המחוזי, בה נקבע כי המשיב 1 (להלן: לוי) היה עובד של המשיבה 2 (להלן: סנקס) (בפרוק) בטרם פורקה, וזאת מאז 6/77 ועד 4/86 וכי לפיכך על המוסד לביטוח לאומי להכיר בתביעתו לפצויי פטורין על פי הוכחת חוב שהגיש למפרק.

2.אין חולק כי היחסים שבין לוי וסנקס היו מורכבים וכי מתקיימים בהם סממנים המצביעים על היותו עובד של סנקס וכאלה המצביעים על היותו עצמאי. השאלה העומדת לדיון בפנינו היא, האם שגה השופט קמא בכך שבשקלול הסממנים כלם, קבע את מעמדו של לוי כעובד.

3.עד1997- היה לוי סוכן מכירות של סנקס, ביוני 1977 קבל הוא את תפקיד מנהל המכירות של סנקס האחראי על פעולת הסוכנים העצמאיים. מקום עבודתו היה במשרדי סנקס הוא חתם על כרטיס עבודה בכל יום כשאר העובדים, קבל חופשה כמותם ויצא להבראה. הוא עבד תחת פקוח על פי הוראות הבעלים של סנקס. עד כאן מצויינים אותם סממנים המאפיינים יחסי עובד ומעביד. מנגד, לא קבל לוי משכורת אלא הוציא חשבוניות, עד 1.4.84, בשמו האישי ומאז ועד 3.86 בשם חברת קונקס מחשבים בע"מ (להלן: קונקס) שהיא חברה בבעלותו ובבעלות אשתו. לוי הצהיר למס הכנסה ולמוסד לביטוח לאומי שמתאריך 1.4.84 יחדל להיות עצמאי והכנסתו תהא ממשכורת מקונקס. הוא גם דווח כעצמאי למס הכנסה ולבטוח לאומי ועם הקמת קונקס דווח כשכיר בקונקס.

לטענתו הכתיבה לו סנקס את הצגת מעמדו כעצמאי וכנותן שרותים מצד קונקס בעוד אשר הלכה למעשה היה הוא עובד של סנקס.

4.בית המשפט קבע בצדק כי אין ליחס חשיבות לכנוי שניתן לתפקיד או למעמד אלא למהותו ולמכלול היחסים הקובע מהות זו וכי המבחן העקרי לבחינת מעמדו של אדם כעובד או כעצמאי הוא לפי מדת השתלבותו במערך הארגוני של המפעל. לענין זה אומר השופט המלומד:

"במקרה הנדון המבקש הופיע יום יום לעבודה במשרד של סנקס (הדברים אמורים מ6.77-), היה לו שולחן קבוע, שעות עבודה קבועות, חתם על כרטיס נוכחות ככל העובדים, פעל לפי הוראות מנהל החברה, קיבל חופשה שנתית ככל העובדים. גירסה זו של המבקש לא נסתרה. כך גם לא נסתרו דבריו של המבקש שהיוזמה לכך שבמקום לקבל משכורת ככל העובדים, הוא קיבל את שכרו כנגד הוצאת חשבוניות, שהדבר נעשה לפי דרישת סנקס....

עד לאפריל 84 הוציא המבקש חשבוניות בשמו לסנקס (נ/1). יש לציין שפנקס החשבוניות נ1/ מעיד שהמבקש הוציא חשבוניות אך ורק עבור סנקס".

5.אין בנמוקי הערעור ובטענות שהועלו בסכומי המערער כדי לשכנענו כי שגה בית המשפט במסקנות שהוסקו על ידו מן העובדות שלמעשה לא היו שנויות במחלוקת וביישום הדין עליהן.

אשר על כן אנו דוחים את הערעור. ומחייבים את המערער בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.