ע"א 4006/14 אבו סעלוק יאסמין נ. המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי באר שבע

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו) אשר קיבל בחלקה את המרצת הפתיחה שהגישה המבקשת למתן סעד הצהרתי הנוגע להחלטת המשיבה לעכב הענקת תואר בוגר בהוראה ( BED ) למבקשת.

1.

המבקשת למדה אצל המשיבה לימודי הוראה במסלול הסמכה לגננות בשנות הלימודים תשס"ב-תשס"ז, וסיימה את כל חובותיה לתואר בחודש ספטמבר 2007. לקראת הענקת התואר, התעורר אצל המשיבה חשד כי אישור שהציגה המבקשת מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה על כך שקיבלה בבחינת אמי"ר (בחינת מיון לרמות באנגלית) ציון של 246 מתוך 250 הגיע לידה בתרמית. החשד התבסס על כך שהמבקשת הציגה רמה נמוכה באנגלית בבחינת הכניסה ללימודים ונכשלה בקורס באנגלית שבו השתתפה כחלק מלימודיה, ואילו הציון שקיבלה לכאורה בבחינת אמי"ר הוא גבוה במיוחד. עוד יש לציין כי החשד של המשיבה התעורר לאחר שמצאה כי 11 מחבריה של המבקשת ללימודים הציגו ציונים בבחינות באנגלית שהיו תולדה של מעשי מרמה. לפיכך, ומשפטור שקיבלה מלימודי אנגלית התבסס על הציון שקיבלה בבחינת אמי"ר, הודיע נשיא המשיבה למבקשת ביום 5.5.2008 כי הענקת התואר ותעודת ההוראה שלה תעוכב עד לבירור העניין.

2.

בחודש נובמבר 2013 הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי וביקשה סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לתואר בוגר בהוראה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי לגירסת המבקשת היא הצליחה לשפר את רמתה באנגלית על-ידי היעזרות במורים פרטיים ובאופן זה הצליחה להגיע להישגים גבוהים בבחינת אמי"ר, וכן כי נמנעה מלהביא למשיבה דוגמא מכתב-ידה להוכחת האותנטיות של הציון שקיבלה מפני שראתה בכך פגיעה קשה בכבודה. בית המשפט נמנע מלקבוע האם גירסה זו היא אמת אם לאו, בקובעו כי נפל פגם חמור בהתנהלות המשיבה בכך שלא ערכה למבקשת שימוע ושמעה את גירסתה זו בפעם הראשונה במהלך הדיון בהליך. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט מוגבל אמנם מלהתערב בשיקול דעת אקדמי לפי הוראת סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אך בנסיבות העניין יש מקום לקבוע כי זכויות הטיעון והשימוע של המבקשת נפגעו ולהורות למשיבה לערוך לה שימוע בלב פתוח בנפש חפצה בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין.

3.

ביום 8.6.2014 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומספר ימים לאחר מכן, ביום 12.6.2014, הגישה את הבקשה שלפנינו לעיכוב ביצועו. המבקשת טוענת כי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוזמנה לשימוע בפני ועדת משמעת של המשיבה ולטענתה ועדה זו אינה הפורום המתאים לקיום השימוע שעליו הורה בית המשפט. כמו כן, דרשה המבקשת מהמשיבה כי תעביר לה מראש את השאלות שהיא עתידה להישאל ואת חומר הראיות נגדה, ונענתה בשלילה. על כן, טוענת המבקשת כי המשיבה פועלת בחוסר תום לב ביישום פסק הדין וזאת במטרה להכשיר בדיעבד את האשמה נטולת הבסיס שהטילה בה. לגישת המבקשת סיכויי הערעור גבוהים מאחר ובית המשפט המחוזי קבע באופן חדשני כי במקרה שלא נערך שימוע ניתן לקיימו בדיעבד, אף בחלוף שמונה שנים מהמועד שבו צריך היה להתקיים. עוד טוענת המבקשת כי עיכוב השימוע לא יגרום למשיבה כל נזק, מאחר שבכל מקרה חויבה לקיימו באיחור רב.

4.

דין הבקשה להידחות.

בית המשפט העניק למבקשת סעד לפיו חייב את המשיבה לערוך לה שימוע, בדחותו את טענת המשיבה כי הדבר אינו נדרש וכי האשמה בכך שהמבקשת טרם השמיעה את גירסתה לאירועים מוטלת לפתחה. אף על פי שמדובר בסעד שניתן לה, עולה מהבקשה לעיכוב ביצוע ומהודעת הערעור כי המבקשת סבורה שאין מקום לקיים שימוע באיחור כה רב והיא עותרת בערעורה למתן הסעד העיקרי שדרשה מלכתחילה והוא – ביטול החלטת המשיבה על עיכוב הענקת התואר. דרישתה זו של המבקשת אינה סותרת את קיום השימוע במועד, וברי כי גם אם לאחר קיומו תעמוד המשיבה על דעתה, נשמרות למבקשת כל טענותיה. משכך, קשה להבין מהו הנזק שייגרם לה מקיום השימוע טרם ההכרעה בערעור ובבקשתה היא אינה מצביעה כלל על נזק כזה. אדרבה, אם המשיבה תחזור בה מהחלטתה לאחר השימוע הרי שהדיון בערעור יתייתר, לרווחת שני הצדדים. למותר לציין עם זאת כי ככל שהמבקשת אינה מעוניינת בסעד שפסק לה בית המשפט, היא רשאית כמובן לוותר על השימוע ולהשליך את כל יהבה על הטענות שהעלתה בערעור ועליהן בלבד.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.