ע"א 4031/03 אברהם כהן נ. שמואל כהן

1.מבקש 1 (להלן – אברהם) ומשיב 1 (להלן - שמואל) הנם אחים שביניהם פרצה מחלוקת סביב שאלת הבעלות בחנות הנמצאת ברחוב בר-אילן בירושלים, והידועה כחלקה 77/2 בגוש 30104 (להלן: "החנות"). בחודש ינואר 1995 הם חתמו על הסכם שמכוחו הועברה החנות שהיתה רשומה עד אז על שמו של אברהם לשמואל, ובתביעה שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 1687/96), הם עתרו למתן פסק דין הצהרתי, בו ייקבע כי אותה העברה של הזכויות משנת 1995 בטלה, הואיל ואברהם חתם על ההסכם מחמת עושק וכפיה.

2.בית המשפט קמא (כבוד השופטת יפה הכט) דחתה את תביעתו של אברהם, לאחר שמצאה כי הוא לא הוכיח את תביעתו, ולמעשה היתה החנות מאז ומעולם שייכת לשמואל, גם בעת שהיתה רשומה על שמו של אברהם, ובלשון פסק הדין (ראו עמוד 8):

"לאור האמור אני קובעת, ללא היסוס, כי את החנות רכש הנתבע, והיא הייתה שלו מאז ומתמיד, ונמסרה לתובע לשיקום, עד שהגיעה השעה להשיבה לנתבע".

אני ערה לעובדה, שהחנות נרשמה בעבר בפנקסי המקרקעין על שם התובע. אולם, במקרה זה לא התרשמתי שמי מהצדדים ייחס חשיבות לרישום, נוכח יחסי האימון ששררו בין האחים, עד לשלב שבו החליטו 'להכניס סדר' בענייניהם".

3.על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, ויחד עמו הם עתרו לעכב את ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשים, עלול להיגרם להם נזק רב אם יחויבו לפנות כבר עתה את החנות, בין היתר, עקב כך שאברהם סובל מבעיות נפשיות אשר עלולות להחמיר. כן נטען, כי אפשר שהמשיבים ישכירו או ימכרו את החנות, ובכך ימנעו מאברהם לשוב לחנות גם אם יזכה בערעור, ולעניין זה סבורים המבקשים כי סיכוייהם טובים.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

4.תביעתם של המבקשים לבית המשפט המחוזי היתה למתן פסק דין הצהרתי, ומשזו נדחתה, החיוב היחיד שנותר על הפרק הוא חיובם של המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אך לא לעיכוב חיוב זה עותרים המבקשים בפני, ולמעשה הם מבקשים להקדים ולקבל סעד זמני אשר יסכל מראש פסק דין פינוי בו אפשר שהמשיבים יזכו בהליכים נוספים המתקיימים בין בעלי הדין. זהו סעד שבידי המבקשים אין עילה כלשהי כדי לזכות בו, ומכאן שדין בקשתם להידחות, וכך אני עושה.