ע"א 4040/15 קרן קיימת לישראל נ. עזבון המנוח פאיז עלי אחמד חוסין ז"ל

1.

המבקשת והמשיבים הגישו תביעות סותרות במסגרת הליך של הסדר זכויות במקרקעין לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 בקשר לחלקה המצויה בכפר טייבה (להלן: המקרקעין ; הליך ההסדר ). הסכסוך הועבר להכרעתו של בית המשפט. בפסק דין מיום 28.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם ) כי הבעלות במקרקעין תוקנה למשיב 1 (להלן גם: העיזבון ), ודחה את טענות המבקשת לבעלות בחלק של 7/8 מהמקרקעין משמצא כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להוכחתה (להלן: פסק הדין ). בית המשפט הורה כי המקרקעין ירשמו במרשם המקרקעין (טאבו) כמקרקעין המצויים בבעלות המשיב 1.

2.

במקביל להליך ההסדר הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בנצרת בתחילת שנת 2014 תביעה לסילוק יד נגד צדדים שלישיים (שלא היו צד להליך ההסדר, להלן: האחים פודה ) שהחלו לבצע עבודות בנייה על המקרקעין (להלן: ההליך השני ). במסגרת הליך זה התברר כי בחודש אוקטובר 2013 חתמו חלק מיורשי העיזבון על הסכם למכירת חלקם במקרקעין לאחים פודה, ואלה קיבלו היתר לבניית בית מגורים על החלק האמור (להלן: הסכם המכר ). בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו ) הורה על מתן צו זמני שלפיו הבנייה הקיימת תוקפא וכל פעולת בנייה או שימוש אחר במקרקעין ייאסרו וזאת עד להכרעה בהליך או עד להחלטה אחרת. עוד נקבע כי הדיון בהליך השני יעוכב עד להכרעה בהליך ההסדר. לאחר מתן פסק הדין בהליך ההסדר פנו האחים פודה לבית המשפט שדן בהליך השני בבקשה להסיר את צו המניעה הזמני שניתן נגדם; והודיעו כי ביום 9.7.2015 הם רשמו את זכויותיהם בחלק הרלוונטי מהמקרקעין, בהתאם להסכם המכר. בהחלטה מיום 22.7.2015 קבע בית המשפט כי בפסק הדין בהליך ההסדר נקבע כי העיזבון הוא הבעלים של המקרקעין ויש בכך שינוי נסיבות שמצדיק עיון מחדש בהחלטה ליתן צו מניעה זמני בהליך שלפניו; כי מאזן הנוחות בשלב הנוכחי נוטה לחובת המבקשת ומשכך צו המניעה הזמני יבוטל, וזאת בתום 60 ימים ממועד ההחלטה, על מנת לאפשר לה לפנות לקבלת סעד זמני לבית משפט זה במסגרת הערעור על פסק הדין בהליך ההסדר.

3.

ביום 10.6.2015 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המורה על רישום זכויות המשיב 1 במרשם; וכמו כן בקשה ליתן צו מניעה שיאסור על כל בנייה במקרקעין בכדי למנוע שינוי של המצב הקיים וביצוע עסקאות במקרקעין עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשת יש להיעתר לבקשתה שאחרת תיגרם פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיה הקנייניות הנטענות במקרקעין. יוער כי המבקשת צירפה לבקשתה החלטה על אודות צו מניעה זמני שניתן בהליך אחר שלא מענייננו ולא את ההחלטות שניתנו בעניין צו המניעה בהליך השני. עוד יצוין כי ביום 9.6.2015 הוגש ערעור נוסף על פסק הדין מטעם המשיב 12, שאינו מעניינה של הבקשה שלפניי (ע"א 4013/15).

4.

נתבקשה תגובת המשיבים עד ליום 28.6.2015. משיב 16, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הודיע כי הוא מסכים לבקשה. העיזבון לא הגיש תגובה לבקשה, או בקשה להארכת מועד עד למועד האמור, ואלו הוגשו רק בחלוף יותר משבועיים לאחר המועד האחרון (ולאחר שהאחים פודה רשמו את זכויותיהם במרשם). לגופו של עניין טען המשיב 1 כי המבקשת משיגה בערעורה על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בית המשפט קמא ולכן סיכויי הערעור נמוכים. לטענת המשיב 1 גם שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לכיוון דחיית הבקשה וזאת משום שהיורשים של העיזבון כבר נרשמו בטאבו כבעלי המקרקעין. עוד נטען כי חלק מהיורשים מכרו את זכויותיהם במקרקעין לצד שלישי, הם האחים פודה, אשר קיבלו היתר בנייה והחלו בביצוע עבודות בשטח. לתמיכה בטענותיו צירף המשיב 1 נסח טאבו שלפיו ביום 2.6.2015 נרשמו יורשי העיזבון כבעלי המקרקעין (בחלקים שונים); וביום 9.7.2015 נרשמו האחים פודה כבעלים של חלק מהמקרקעין בשל הסכם מכר.

5.

בהחלטה מיום 26.7.2015 הוריתי על מתן צו ארעי שאוסר על ביצוע דיספוזיציות במקרקעין. עוד נקבע כי המבקשת והמשיב 1 ימציאו לאחים פודה את הבקשה לעיכוב ביצוע ואת התגובה שהוגשה לה, וכי האחים פודה יהיו רשאים להגיש תגובה לבקשה זו עד ליום 4.8.2015. בתגובתם מתנגדים האחים פודה לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענים כי הם כבר נשאו בעלויות שונות בעקבות הסכם המכר – התמורה שנקבעה בו; המסים שנלוו למכירה; ועלויות הוצאת היתר הבנייה; וכי זכויותיהם נרשמו בטאבו כדין, לאחר שניתן פסק הדין בהליך ההסדר. עוד נטען כי היעתרות לבקשה תוסיף על הנזקים שכבר נגרמו להם כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני בהליך השני, בשל התקשרותם עם קבלנים ומהנדסים שונים לקראת העבודות.

6.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן. אשר לחלק בבקשה שעניינו עיכוב ביצוע פסק הדין המורה על רישום הזכויות של המשיב 1, האחרון ממילא העביר את הרישום כאמור עובר להגשת הערעור על ידי המבקשת ומשכך חלק זה בבקשה התייתר (ונראה כי בכל מקרה יש מקום להבחין – מבחינת שיקולי מאזן הנוחות – בין בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שמורה על רישום לבין בקשה לאסור על ביצוע דיספוזיציות בנכס עד להכרעה בערעור, ראו למשל ע"א 1981/13 אסעיד נ' חליל , פסקה 6 (4.6.2013)). אשר לבקשת המבקשת שלפיה לא תבוצענה פעולות במקרקעין, לרבות עבודות בנייה, נראה כי הסיווג הנכון לחלק זה של הבקשה הוא כבקשה למתן סעד זמני בערעור. בכל הנוגע להקפאת פעולות הבנייה מצד האחים פודה – סבורני כי אין מקום להורות על מתן סעד זמני זה בהליך שלפניי. זאת, מן הטעם שסוגיה זו לא נדונה בפסק הדין שעליו מבוקש להשיג בערעור. יחד עם זאת, אין בדברים אלה כדי למנוע מבית המשפט המחוזי בנצרת, שדן בהליך השני, לקבל כל החלטה בנושא זה בשים לב לאמור בהחלטתי כאן.

7.

בצד האמור, ראיתי להורות על איסור ביצוע דיספוזיציות במקרקעין, ובכלל זאת בחלק שהועבר ברישום לאחים פודה. המבקשת אמנם לא הראתה כי יש לה עניין מיוחד בקרקע (ראו למשל ע"א 3684/15 עזבון כמאל נ' עזבון נחאס , פסקה 4 (9.7.2015)). עם זאת, המשיב 1 הגיש את תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע באיחור ניכר והגדיל לעשות כשפעל למען רישום זכויות האחים פודה ביום 9.7.2015, קרי לאחר שנתבקשה תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט זה. התנהלות זו מוסיפה לחשש הקיים ממילא בבקשות מעין אלו, שעניינן סעדים זמניים הנוגעים למקרקעין, שלפיו המבקשת תתקשה להשיב את המצב לקדמותו במקרה שבו ערעורה יתקבל (ראו למשל ע"א 4346/14 עזבון מג'אדלה נ' עזבון מג'אדלה , פסקה 17 (28.8.2014)). נוכח דברים אלה אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הסעד הזמני דנן, אף מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי הערעור.

8.

לפיכך אני מורה כי תוקפו של הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 26.7.2015 יוארך עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה. יחד עם זאת, כדי להבטיח את זכויות העיזבון ראיתי להתנות את קבלת הבקשה בהפקדת ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 75,000 ש"ח לפיצוי העיזבון בגין נזק שייגרם לו כתוצאה ממתן הצו אם יידחה הערעור. המבקשת תפקיד ערבות כאמור בבית משפט זה עד ליום 16.8.2015 שאם לא כן יפקע הצו.

אין צו להוצאות.