ע"א 4062/07 לאון זלמנוב נ. אליהו קלמן

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

בפנינו ערעור וערעור שכנגד המופנים כלפי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר זיו). המערער נפגע בתאונת-דרכים בהיותו בן 24 שנים. הוא סבל מפגיעת ראש ופגיעות גוף פנימיות קשות ונקבעה לו נכות בתחום הנוירולוגיה בשיעור 15%, נכות בתחום הנפש בשיעור 30%, נכות בגין כריתת הטחול בשיעור 10% ובתחום הפלסטיקה בשיעור 10% נוספים. מקצת מהערכות הנכות הנפשית והנוירולוגית נמצאו חופפות ובית-המשפט העמיד על-כן את הנכות הרפואית הכוללת והמשוקללת על 45%. כושר השתכרותו של התובע הועמד על סכום של 7,383 ש"ח "שעור השכר הממוצע במשק" ומידת הפגיעה התפקודית הועמדה על 30%.

המערער סבור כי יש להעמיד את בסיס השכר על שעורו של השכר הממוצע במשק כפי שנתפרסם סמוך ליום מתן פסק-הדין וכי יש להעמיד את שעור הנכות הרפואית הכוללת על שעור גבוה מזה שנקבע בבית-המשפט קמא. לא ראינו מקום להתערב בקביעות אלה של בית-המשפט. בית-המשפט העריך את בסיס השכר, שאלמלא התאונה בסכום זהה או דומה לשיעור השכר הממוצע במועד ששימש כנראה את בית-המשפט לחישוביו ואין להתערב בבחירתו זו – תהא הקרבה לשיעור השכר הממוצע ביום פרסום פסק-הדין – אשר תהא. אין כל מקום להתערב גם בקביעותיו האחרות של בית-המשפט לעניין גובה הנכות הרפואית ושיעור הפגיעה התפקודית. באותה מידה אין להיעתר לבקשת המשיבה, בערעור שכנגד שהגישה, לפיה יש להתערב במידת החפיפה בין הנכויות כפי שזו הוערכה על-ידי בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט הפעיל את שיקול דעתו בעניין זה ומסקנותיו מעוגנות בחומר הראיות שבא לפניו.

בעניין אחד טעה בית-המשפט – משלא חישב את ניכוי מס ההכנסה שהיה משתלם על שכרו של המערער, אלמלא התאונה, בנתונים שהיו נכונים ליום פסק-הדין. הבחירה לנכות את השיעור המרבי בעניין זה הייתה מוטעית. עם זאת, משמביאים בחשבון החישוב את העובדה שבמקצת מראשי הנזק הייטיב בית-המשפט עם המערער, ובמיוחד כך בחישוב הפסדי ההשתכרות בעבר ובפיצוי בגין עזרת הזולת, הרי שבחשבון הסופי אין למצוא באומדן הכולל של הפיצויים טעות המצדיקה התערבות.

הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.