ע"א 4084/11 דוד וייל נ. אפרים עלוש

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.4.2011, במסגרתה נקבע כי המבקש יהא חב בתשלום היטלי השבחה שהוטלו על נכס מקרקעין שרכש מהמשיבים.

2.

ביום 6.1.2010 התקשרו משיבים 2-3 עם יוסף ויהודית שם-טוב (להלן: " שם-טוב ") בעסקת מכר מקרקעין (להלן: " ההסכם הראשון "), לפיה רכשו משיבים 2-3 משם-טוב דירת מגורים ברח' עמק-יזרעאל 50 בבני ברק (להלן: " הדירה "). כשבועיים לאחר מכן, התקשרו משיבים 2-3 עם המבקש בעסקה אחרת, במסגרתה רכש המבקש את הזכויות בדירה ממשיבים 2-3 (להלן: " ההסכם השני "). על פי הנטען, ההסכם השני נערך בתיווכו של משיב 1. לטענת המבקש, לשם ההתקשרות בהסכם השני, הציג לו משיב 1 את ההסכם הראשון, במסגרתו נקבע כי היטלי השבחה שהוטלו עד ליום 6.1.2010, יום ההתקשרות בהסכם הראשון, ישולמו על ידי שם-טוב, בעוד היטלים שיוטלו החל ממועד זה יחולו על משיבים 2-3. נוכח האמור, נקבעו בהסכם השני תנאים כדלקמן: "היטל השבחה על חשבון הקונה [ המבקש ]"; "הקונה מתחייב למלאות [ כך במקור ]

את כל ההסכם שנחתם בין שם טוב יוסף לשירה ויאיר כהן [ משיבים 2-3 ] על כל נספחיו ולהיכנס במקום יאיר ושירה כהן".

משהוטלו שומות השבחה בסך כולל של כ-135,000 ₪ על הדירה, ביקש המבקש כי בית המשפט המחוזי ייקבע שהמשיבים חבים בתשלום היטל ההשבחה, שכן השומות הוטלו בגין התקופה שלפני ההתקשרות בהסכם הראשון אשר הוא לא היה צד לו, ומוטלות כמובן על שם טוב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע כדלקמן:

"בשלב זה ישולמו היטלי ההשבחה ע"י הקונה - מר

דוד ווייל. תישמר הזכות לקונה לנקוט בכל הליך בעתיד בעניין הסכומים ששילם.

בזיכרון הדברים שבית המשפט הורה על אכיפתו, התחייב הקונה לשלם את היטל ההשבחה. לא הוגבל היטל ההשבחה לתוכנית ספציפית או לתקופה. זאת ועוד, במבנה המשפטי של העסקה שנערכה בא הקונה בנעליו של המוכר לצורך ביצוע העסקה שערך הקונה עם צד ג' קודם לעסקה נשוא הדיון".

3.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, במסגרתו נתבקש עיכוב ביצוע ההחלטה, ומכאן הבקשה דנא. לשם הבהירות יצויין כי מכח החלטות בית משפט קמא, הפקיד המבקש בחשבון נאמנות כספים האמורים להשתלם למשיבים, היה ואלה ימלאו את חיובם על פי ההסכם השני. למעשה המבקש חפץ כי סכום של 200,000 ₪ מתוך הכספים המצויים בנאמנות לא יעבור לידי המשיבים, וזאת עד להכרעת בית משפט זה בערעור.

לטענת המבקש סיכוייו של הערעור מצוינים, שכן המבקש מעולם לא התחייב לשלם את היטלי ההשבחה שחבים בהם שם-טוב, ומשעה שהמבקש נכנס בנעלי המשיבים, הרי שלא התחייב יותר מאשר הם התחייבו. עוד נטען כי מצבם הכספי של המשיבים הינו "דחוק ביותר" וכי אם יתקבל הערעור, לא תהא למשיבים כל אפשרות כספית לשלם את היטל ההשבחה. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, שכן אם יועבר מלוא הסכום המצוי בנאמנות לידי המשיבים, לא יוכל המבקש להיפרע מהם.

4.

כידוע, משעה שפסק בית המשפט לטובת צד, ביכולתו ליהנות מיד מפירותיה של ההחלטה, והגשתו של ערעור אינה מעכבת מיניה וביה את ביצועו (תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984). הדברים מתחזקים מקום בו מדובר בפסק-דין שעניינו חיוב כספי, אז נוטות המאזניים לכיוון דחיית בקשת העיכוב, פרט למקרים חריגים ויוצאי דופן (וראו למשל עע"מ 5163/11

קווי יסוד לבנייה ופיתוח בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (17.8.2011)). אמנם, בענייננו, אין מדובר בעיכוב ביצוע "קלאסי" של פסק דין כספי, שכן התשלום מתוך קופת הנאמנות נעשה מכוחו של ההסכם בין הצדדים ולא ישירות מכוחה של החלטה שיפוטית. ואולם, הרציונל לפיו במקרה של סעד כספי לא ייגרם למבקש העיכוב נזק בלתי הפיך – תקף אף במקרה דנא. אמנם, המבקש מציין כי המשיבים נעדרים יכולת כלכלית באופן שאם יזכה בערעורו לא יוכל להישפות מהם, ואולם לא מצאתי כי המסמכים שצרף בבקשתו יש בהם כדי לבסס חשש ממשי לאי יכולתם לשאת בתשלום באם יתקבל הערעור. מהבקשה עולה כי בחשבון הנאמנות קיימים סכומים ניכרים האמורים להשתלם למשיבים. טענותיו של המערער לפיהם כספים אלה יועברו לגורמים שלישיים וכי המערער לא יוכל לזכות בהם לאחר מכן, נטענו ללא כל מסד עובדתי המצדיק קבלתן.

הדברים דלעיל מתחזקים גם נוכח בחינת סיכויי הערעור. מבלי לקבוע מסמרות, נדמה שאלה אינם כה גבוהים כדי להטות את הכף על רקע האמור לעיל. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, וכפי שמציין המבקש בעצמו, האחרון נכנס בנעליהם של המשיבים ביחס למערכת היחסים ההסכמית עם שם-טוב. ככל שהאחרונים אינם ממלאים את המוטל עליהם במסגרת ההסכם הראשון, ניתן לטעון שהחזית הראויה יותר מצויה בין המבקש לשם-טוב, ולא בין המבקש למשיבים. טענת המבקש לפיה היה על המשיבים להימנע מהעברת כספים לשם-טוב טרם ישלימו חיוביהם, אף היא אינה מספקת כדי לקבוע בשלב זה כי סיכויי הערעור הינם גבוהים. ושוב – בלא מסמרות נטועים.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה אין צו להוצאות.