ע"א 4091/09 תחסין שריף שרים נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה להפחתת סכום הערבון, שנקבע לסך של 25,000 ₪. נטען בה כי סכום הערבון הינו סכום גבוה יתר על המידה, בנסיבות העניין ולנוכח מגבלותיו הכספיות של המערער, ובהשוואה לסכומי הערבון שנקבעים בהליכים דומים. על פי הנטען בבקשה, המערער הוא תושב קלקיליה שברשות הפלסטינית, בעל משתלה המצויה באיזור מרחב התפר. נטען כי אף שהוא ואחיו-שותפו הינם אנשים עובדים ואינם חסרי כל, הרי שסכום של 25,000 ₪ הוא סכום גבוה ביותר במונחים של חיי היום-יום ברשות הפלסטינאית, בפרט כאשר המערער נדרש לגייסו במזומן. המשיבה מתנגדת לבקשה, בטענה כי המערער לא פירט את מצבו הכלכלי וכי סיכויי הערעור נמוכים.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר המצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה. כידוע, אמת המידה העיקרית לקביעת שיעור העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. לצורך אומדן גובה ההוצאות נשקלים מכלול שיקולים. בין היתר נלקחים בחשבון טיב ההליך ומהותו, מורכבות ההליך, היקפו, זהות בעלי הדין ומספרם, שווי נשוא המשפט, וגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, ככל שחויב. כמובן שקביעת הערבון מבוססת על אומדן בלבד והיא לעולם אינה מדע מדויק (ראו, בש"א 367/98 הול נ' דננברג , פ"ד מג(4) 186).

במקרה שלפניי, המערער לא הוכיח כי אין באפשרותו להפקיד ערבון בסכום שנקבע. הבקשה אינה פורשת תשתית עובדתית ביחס לאיתנות הפיננסית של המערער. יחד עם זאת, בשים לב למהות ההליך, להיקפו הצר יחסית, ולכך שהמערער לא חויב בהוצאות בבית המשפט המחוזי, ניתן להסתפק בערבון בסך 15,000 ₪. העירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.