ע"א 4099/98 נעים אהרון נ. בזק חברה לתקשורת בע''מ

1.ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' מילנוב) מיום 21.5.98, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינו של המערער.

2.המערער הגיש לבית משפט השלום בירושלים תובענה כנגד המשיבה. ביסוד התובענה עומדת טענת המערער ולפיה המשיבה התרשלה בהשארת תומך עמוד אלכסוני בשטח בו עבדה. המערער טען, כי נחבל מתומך העמוד האמור ונגרמה לו עקב כך נכות.

3.ביום 25.2.98 יצאו הצדדים בלוויית כב' השופט למקום האירוע. לאחר ביקור במקום, נמשך הדיון בבית המשפט עצמו. בסיום יום הדיונים, ניתנה החלטה בתיק ולפיה על הצדדים להתפשר או לבקש קדם משפט עם תאריכים מוסכמים, שאם לא כן תימחק התובענה.

4.ביום 20.5.98 הגיש המערער לבית המשפט בקשת פסילה. בבקשה נטען, כי בעת ביקורו של כב' השופט במקום האירוע, ולאחר שבא כוח המשיבה טען טענות לעניין אחריותה של המשיבה ומצב המדרכה במקום, רצה המערער להגיב לטענות. בשלב זה, כך טען המערער, צעק עליו השופט כך שהוא נאלץ שלא להגיב לטענותיו של בא כוח המשיבה. עוד טען המערער, כי גם לאחר שחזרו הצדדים וכב' השופט לבית המשפט, צעק עליו השופט תוך הערה ש"אטיל עליך קנס שלא תוכל לעמוד בו". עוד טען המערער, כי בית המשפט נמנע מליתן צו לגילוי מסמך רפואי לטובת המערער. על יסוד אלה נתבקשה פסילתו של בית המשפט.

5.בהחלטתו מיום 21.5.98 דחה בית המשפט את הבקשה לפסילתו. בית המשפט ציין, כי לא מצא כל טעם לפסילתו. בית המשפט הכחיש כי צעק על המערער או כי התבטא בכל דרך שיש בה משום חשש ממשי למשוא פנים. עוד קבע, כי אין לבית המשפט כל דעה נעולה או נחרצת כנגד צד זה או אחר. על כן, נדחתה הבקשה.

6.בפני ערעורו של המערער על החלטה זו. בערעורו חוזר בפני המערער על עיקר טענותיו בפני הערכאה הראשונה, ועיקרן ההתבטאויות כלפי המערער וסירובו של בית המשפט ליתן צו בעניינו. עוד טוען המערער, כי בשלילת זכות התגובה ממנו נתקבלו, למעשה, עמדותיה של המשיבה וטענותיה העובדתיות. המערער גם טוען בפני, כי מנוסח ההחלטה בעניין דחיית בקשת הפסלות שהגיש, ברי גם כן, כי על השופט לפסול עצמו שכן הוא גיבש דעה בעניין נשוא התובענה.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא מצאתי יסוד ותשתית לטענותיו של המערער לפיהם ישנו במקרה זה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של השופט מלישב בדין. המערער משיג, למעשה, על החלטה דיונית (שלא ניתנה) ועל חריצת דעה של בית המשפט (שאינה מעוגנת בראיות שבפני). בכגון דא, אין בכדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. גם בעניין התבטאותו לכאורה של כב' השופט (ככל שהיתה - מבלי שיש לה יסוד בפרוטוקול), לא מצאתי עילה לפסילת בית המשפט. כך בייחוד נוכח הכחשתו המפורשת של כב' השופט את הדברים, כאמור בהחלטתו מיום 21.5.98. מטעמים אלה, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.