ע"א 4128/10 עו"ד רן אפק נ. עו"ד יורם תובל

השופט נ.הנדל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לפיה נדחתה בקשת המבקש לדחות על הסף תובענה שהגישו משיבים 1 – 3 (להלן - המשיבים) נגד המבקש ומשיב 4, תחת זאת ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין משיבים 1 – 3 לבין משיב 4.

המשיבים הגישו תביעה לשכר טרחה עבור שירותי עריכת דין שהעניקו למשיבה

4 במשך

15 שנה. התביעה הוגשה גם נגד המבקש בהיותו מנהל העיזבון של משיבה 4 בתקופה הרלוונטית ובשל סירובו לשלם את שכר טרחת עורכי הדין. בתביעה נטען נגד המבקש שהוא אחראי להפרת הסכם, בכך שגרם לכך שמונה למנהל עיזבון במקומו של משיב 1.

במהלך ההליכים, בית משפט לענייני משפחה ביטל את מינויו של המבקש כמנהל עיזבון ותחת זאת מונה מנהל עיזבון חדש. האחרון חתם עם המשיבים על הסכם פשרה אשר הוגש לאישורו של בית משפט קמא. המבקש התנגד לאשור הסכם הפשרה ובמקביל הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף.

בית משפט קמא קבע כי לא התקיימו העילות המשפטיות המאפשרות לדחות את התביעה על הסף. בקשת המשיבים לאשר את הסכם הפשרה התקבלה. נקבע כי המבקש אינו צד להסכם הפשרה ומשכך אינו יכול להתנגד לו. כן קבע בית משפט קמא כי המדובר בהסכם סביר ששוקל את טובת העיזבון. המבקש הגיש ערעור ובמקביל הוגשה הבקשה שבפניי לעכב את הביצוע של החלטת בית משפט המחוזי.

לטענת המבקש היה מקום לדחות את התביעה על הסף וכי טעה בית משפט קמא באופן בו ניתח את תקנה 47 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד - 1984. לשיטתו,

ניתוח נכון של הדין מגלה כי התקנה דורשת את אישורו של בית המשפט להגשת תביעה נגד מנהל העיזבון, דבר שלא נעשה כאן. באשר למאזן הנוחות נטען כי אם ימומש הסכם הפשרה לא ניתן יהיה להחזיר את מצב הדברים לאחור.

לטענת המשיבים סיכויי הערעור אינם טובים. נטען, כי למבקש אין כל זכות שבדין להגיש ערעור וכי היה עליו להגיש בקשה למתן רשות ערעור -

שכן מדובר בהחלטה לדחות בקשה לסילוק על הסף המסווגת כהחלטה אחרת. אף ההחלטה ליתן תוקף להסכם הפשרה בין המשיבים, הינה בגדר החלטה אחרת כלפי המבקש שאינו צד להסכם. משלא עשה כן ומשחלף המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור די בכך כדי לדחות את הבקשה לעיכוב הביצוע. באשר למאזן הנוחות נטען כי לא ייגרם כל נזק למבקש באם יבוצע הסדר הפשרה אשר הוא כלל אינו צד לו ואף אין לו כל מעמד לטעון נגד הסכם הפשרה. מהצד האחר, באם יעוכב הביצוע ייגרמו למשיבים ולעזבון המנוחה נזקים כבדים שבלתי ניתנים לתיקון.

2.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שהוגש סבורני כי סיכוי הערעור אינם נוטים לטובת המבקש. די להתמקד בסוגית סיווג ההליך. הבקשה היא לעכב ביצוע פסק דין במסגרת ערעור שהוגש על ידי המבקש. ברם, מנקודת מבטו של המבקש, הההלטה שלא להורות על דחייה על הסף, הינה החלטת אחרת ולא פסק דין. באשר לפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה שנחתם על ידי המשיבים, הרי המבקש אינו צד להסכם או לפסק הדין. על פני הדברים, ההליך כפי שהוגש אינו מסווג כראוי מבחינה דיונית. נתון זה מפחית את סיכויי הערעור. בנוסף, לא ניתן לקבוע כי המבקש הוכיח שאכן ייגרמו לו נזקים בלתי הפיכים, באם תדחה בקשתו. מכאן, אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

3.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 – 3, והמשיב 4 - בסך של 2,000 ₪ לכל קבוצה.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10041280_Z03.doc

נה

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il