ע"א 4156/03 רחל ארז נ. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

השופטת מ' נאור :

1.קראנו את סיכומי הצדדים ושמענו על-פה את סיכומי בא-כוח המערערת ואת סיכומי בא-כוח המשיב 2, ולא מצאנו עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד"ר ג' קלינג) דחה את תביעתה של המערערת להצהיר כי מחצית הדירה הרשומה על שם בן זוגה לחיים – שלה–היא, ועל כן משכנתא שרשם הבנק המשיב 1 על הדירה כולה אינה חלה על חלקה בדירה.

2.המערערת טענה לבעלות במחצית הדירה מכוח שתי טענות חלופיות: האחת – היותה ידועה בציבור של המשיב 2; השניה – השתתפות בפועל ברכישת הדירה על-ידי תשלום של 200,000$. לטענת המערערת היא החזיקה סכום זה (אותו קיבלה לטענתה מבעלה לשעבר ממנו התגרשה 12 שנים לפני רכישת הדירה) בכספת בדירתה בחולון.

3.בית המשפט דחה את טענות המערערת והמשיב 2 לפיהן בעת רכישת הדירה בשנת 1994 חלה על בני הזוג חזקת השיתוף. אף שמסתייגים אנו מהנמקה של הערכאה הראשונה שהסתמכה בין השאר על כך שהמשיב 2 היה נשוי בעת רכישת הדירה לאחרת, ממנה התגרש רק ב-1996, אין אנו מוצאים מקום להתערב בקביעה שאין ידיעתם של עובדי הבנק שהמערערת היא חברתו של התובע, כידיעה שהיא ידועתו בציבור.

4.גם את טענתה הבלתי מוכחת של המערערת לפיה תרמה 200,000$ לרכישת הדירה דחה בית המשפט, ואכן לא הובאה כל ראיה תומכת לעובדות להן טענה המערערת בעניין זה, ואף בפנינו לא הצביעה המערערת על ראיה כזאת.

5.טענה נוספת שהועלתה היתה שהמשכון שרשם הבנק נועד אך ורק להחזרת הלוואה שקיבל המשיב 2 מהבנק לצורך רכישת הדירה ולא – כטענת הבנק – שהמשכון בא להבטיח את כל חשבונותיו של המשיב 2. בית המשפט דחה גם טענה זו. המשיב 2 שהיה אחד התובעים בערכאה הראשונה לא הגיש ערעור והטענה אינה יכולה להישמע, בנסיבות העניין, מפי המערערת.

5.בסופו של יום, אנו נקראים להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הראשונה, ולכך לא מצאנו מקום, כאמור.

6.הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב 1 הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 20,000.