ע"א 4164/18 פלוני נ. קופת חולים מכבי

השופט נ' הנדל:

1.

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 58719-11-12, כב' השופטת סג"נ ו' מרוז ), בגדרו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיבים, שעניינה רשלנות רפואית. לטענת המערערת המשיבים התרשלו בכך שלא נקטו אמצעים סבירים לגילוי תופעה המכונה "הידרוסלפינקס" שאובחנה בחצוצרות גופה בשנת 2010, ובשל כך נבצר ממנה להרות וללדת. המשיבים סומכים ידם על פסק הדין קמא.

דין הערעור להידחות על-פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת מאחר שלא מצאתי לנכון להתערב בממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא, במסקנותיו המשפטיות ובקשר בין אלו לאלו.

2.

יחד עם זאת ברצוני להתייחס להערה נקודתית אחת. בשנת 2003 עברה המערערת בדיקת אולטראסאונד על-ידי רופא מטעם משיבה 1, שציין ברשומה הרפואית לאחר הבדיקה "קרוב לוודאי הידרוסלפינקס?". בדיקה זו נעשתה במסגרת מעקב אונקולוגי, כחלק מטיפול בעקבות סרטן השד ממנו סבלה המערערת. בית המשפט המחוזי ציין כי הרופא לא היה צריך להעמיק חקר בעניין בין היתר בהינתן שנסיבות הבדיקה היו במסגרת מעקב אחר מחלת הסרטן ממנה סבלה המערערת ולא במסגרת טיפולי הפוריות שהיא עברה (פסקה 69 לפסק הדין קמא). כאן המקום להדגיש כי איני סבור שהעובדה שבדיקה רפואית נעשתה לתכלית מסוימת, מאיינת את האפשרות כי תוטלנה על הרופא חבויות בעניין ממצאים אחרים שנתגלו באקראי. כך בוודאי כאשר הרופא מודע לקיומו של ממצא רפואי מסוים, ולא מדובר בעניין שנעלם מעיניו.

יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מן התוצאה. ראשית, בין השנים 2003-2001 נערכו למערערת עשרות בדיקות הדמיה שבהן לא נתגלה חשד לקיום התופעה. בית משפט קמא קבע כי ממצא זה מלמד שהמערערת לא סבלה מהתופעה באותן שנים, שכן מדובר בתופעה קלה לזיהוי בבדיקות מהסוג שנערכו במערערת. כך, על סמך חוות הדעת שהוגשו לו, הבהיר בית המשפט המחוזי כי "הסיכוי 'להחמיץ' הידרוסלפינקס פעם אחר פעם, לאורך שנים, קלוש עד אפסי, לנוכח מחזוריות התופעה" (פסקה 27 לפסק הדין קמא). מסקנה זו מקובלת עליי, וממילא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, הנהנית מיתרון לאור התרשמותה הישירה מן העדויות ומן הראיות. כלל זה יפה גם במקרים שבהם מבוססת התשתית העובדתית שנקבעה על-ידי בית המשפט קמא על חוות דעת מומחה, ובפרט כשמדובר בחוות דעת מומחה מתחום הרפואה (ראו לעניין זה ע"א 2087/08

מגן נ' שירותי בריאות כללית

(פורסם בנבו, 12.8.2010)). במקרה דנן בית המשפט קמא ביסס את קביעתו באופן מפורט, מנומק ומשכנע, וטענות המערערת אינן מגלות צידוק משפטי להתערב בה.

שנית, גם אם נניח שקיימת אפשרות שהמערערת סבלה מהידרוסלפינקס סמוך לשנת 2003 ושהרופא מטעם משיב 1 התרשל בכך שלא יידע את המערערת בעניין החשד לקיומה של התופעה (ואיני קובע ממצאים אלו ואף אין צורך לקבוע אותם לשם הכרעה בערעור), עדיין לא הוכח קשר סיבתי בין קיומה של התופעה ובין כשלונה של המערערת להרות. בית משפט קמא בחן את חוות הדעת והעדויות השונות מטעם מומחי הרפואה בתיק, והגיע לכלל מסקנה כי השפעת התופעה על הפוריות הינה אפקטיבית רק מקום שבו התופעה ניכרת, באופן שניתן להבחין בה. לפיכך, הובהר כי מקום שבו התופעה לא נחזתה בעשרות בדיקות אולטרסאונד, אין לה השפעה מזיקה על סיכויי השרשת עוברים (פסקה 46 לפסק הדין קמא).

3.

הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.