ע"א 4219/14 קידום פרויקטים שיקומיים ב.ה בע"מ נ. שלו ובניו בע"מ

במסגרת הליך משפטי שנסב על סכסוך בין בעלי המניות במבקשת 1 (להלן: החברה ) – המבקשת 3 (50%), המבקש 4 (25%) והמשיבה 1 (25%) – שנדון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, הסכימו בעלי המניות כי המשיבים ימכרו למבקשים 4-2 (להלן: המבקשים ) את מניותיהם בחברה לפי שווי שייקבע על ידי מעריך מוסכם שמינה בית המשפט המחוזי. בפסק דין משלים, אימץ בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' טולקובסקי ) את הערכת השווי של המומחה שמינה וקבע כי שווי החברה הוא 28,661,000 ש"ח נכון ליום 31.12.2011. פועל יוצא מכך הוא שעל המבקשים לשלם למשיבים סך של כ-7.5 מיליון ש"ח עבור מניותיהם בחברה וזאת תוך 30 יום ממועד פסק הדין. במסגרת הבקשה שלפניי מבוקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהוגש עליו.

כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע שוקל בית המשפט שני שיקולים המקיימים ביניהם "מקבילית כוחות": סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע ובתשובת המשיבים, באתי למסקנה כי די בתנאי בדבר מאזן הנוחות כדי להביא לדחייתה. לתשובת המשיבים צורף אישור של רואה החשבון שממנו עולה כי ככל שהערעור יתקבל לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו, הן משום שמצבה הפיננסי של החברה איתן ויש לה נכסים, הן משום שהונו של המשיב 2 מאפשר להיפרע ממנו את הסכום שישלמו המבקשים אם וככל שערעורם יתקבל. אשר לנזק שייגרם למבקשים אם פסק הדין לא יעוכב, הרי שבהקשר זה כל שנטען הוא שכדי לקיים את פסק הדין יידרשו המבקשים לממש נכסי מקרקעין עסקיים שבבעלותם, וככל שהערעור יתקבל – לא יהיה באפשרותם לקבל חזרה את הנכסים הקונקרטיים שמימשו או נכסי נדל"ן אחרים נוכח עליית המחירים בשוק זה; וכן כי מכירת הנכס תגרור חבות במס. בכך אין די כדי לעמוד בתנאי בדבר מאזן הנוחות, שכן, כאמור, ככל שהערעור יתקבל לא הונחה תשתית לטענה שיקשה על המבקשים להיפרע מהמשיבים את מלוא הנזק שייגרם להם. שיקול זה מטה את הכף לדחיית הבקשה, וזאת אף בלא צורך להידרש לסיכויי הערעור. המבקשים ישאו בשכר טרחת בא כוח המשיבים בסך של 15,000 ש"ח.