ע"א 4235/95 חוסין עבד אל חאפז עבד אלגני מצרי נ. מדינת ישראל,מדור התשלומי

הנשיא א' ברק:

1.המערערים, פלסטינאים תושבי השטחים אשר עבדו שנים רבות בישראל, הגישו המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי ירושלים (ה.פ. 16/94), בה ביקשו כי תוצהר זכותם ליהנות מזכויות סוציאליות זהות לאלו שמקבלים עובדים תושבי ישראל. לחלופין, התבקשה השבה של כספים שנוכו ממשכורתם של המערערים לאורך השנים. לאחר חקיקת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואיזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) - (תיקוני חקיקה), התשנ"ה1995-, פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה כי יורה על דחיית התביעה או על מחיקתה על הסף בנימוק שאינה מגלה עוד עילת תביעה. בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא י' בזק) קיבל את עמדת המשיבה ומחק את התביעה על הסף.

2.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור זה. לאחר עיון בחומר שלפנינו הגענו למסקנה כי לא היה מקום למחוק את תביעתם של המערערים על הסף בנימוק שאינה מגלה עילת תביעה. אף מבלי להזדקק לטענה כי לפי ההלכה לא ניתן למחוק על הסף תביעה לסעד הצהרתי מחוסר עילה, שוכנענו כי לגופו של עניין לא היה מקום למחוק את התביעה על הסף. תביעתם של המערערים העלתה שורה של סוגיות המצריכות ליבון, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. כך, למשל, במישור העובדתי לא הונחה בפני בית המשפט קמא תשתית מספקת, מאחר ולא נתאפשר למערערים לחקור את המצהירים מטעם המשיבה על תצהיריהם הנוגעים להליך גביית הכספים ולשימוש שנעשה בהם לאורך השנים. במישור המשפטי נמנע בית המשפט קמא מלתת דעתו לסוגיות שונות שהעלו המערערים בתביעתם. כך, למשל, לא נדונה שאלת זכותם של המערערים להשבה מכוח דיני עשיית עושר, ולא נבחנו, בהקשר זה, פרשנותה ותוקפה של החלטת ועדת השרים משנת 1970. בנסיבות אלו, ומבלי להכריע בטענות הצדדים לגופן, הגענו למסקנה כי לא היה מקום למחוק את התביעה על הסף.

3.התוצאה היא, כי אנו מקבלים את הערעור ומורים על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר ידון בתביעתם של המערערים לגופה.

המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 40,000 ש"ח.

ה נ ש י א

השופט מ' חשין:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט י' זמיר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.