ע"א 4240/20 חברת "מעיין פיתוח ובנייה (גבעת זאב) בע"מ נ. מאהר סלימאן אבו

השופט י' עמית :

1.

שלושת הערעורים המאוחדים שלפנינו נסבים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהשורה התחתונה שבו היא קבלת התביעה שהוגשה על ידי המערער 1 בע"א 4716/20, שהוא יורשו של המנוח סלימאן אבו ח'טאר (להלן: המנוח ).

2.

נקדים ונציין כי פסק הדין משתרע על פני למעלה ממאה עמודים, אך רובו ככולו מוקדש לסקירה של כתבי הטענות, התצהירים, העדויות והסיכומים של הצדדים.

בסיפא לפסק הדין אנו מוצאים הכרעה של בית המשפט קמא, שלפיה המנוח לא עמד בנטל להוכיח את טענת הזיוף והעסקה הפיקטיבית, אך דין העסקה להתבטל מחמת פגמים שנפלו בהליכי רישומה.

3.

על פסק הדין נסבים, כאמור, שלושת הערעורים שלפנינו.

הלכה למעשה, למנוח לא עומדת זכות ערעור, באשר הסעד שהתבקש על ידו התקבל, הגם שלא מהטעמים העיקריים שעליהם ביסס את תביעתו. לא כך ערעורו הנוגע לפסיקת הוצאות המשפט, העומד על כנו, אך נקדים ונאמר כי לא ראינו להתערב בנושא זה.

4.

ומכאן לגופם של הערעורים.

איננו רואים מקום להתערב בתוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית המשפט קמא, ולא מצאנו ממש בערעורים שהוגשו על ידי המערערים בע"א 4281/20 ועל ידי המערערת בע"א 4240/20. בנקודה זו יכולים היינו לסיים את פסק דיננו.

ואולם, נציין כי דין הערעורים להידחות, מאותם הטעמים שבגינם ביקש המנוח, בערעורו, לבסס את התוצאה האופרטיבית שאליה הגיע בית המשפט קמא.

אנו סבורים כי יש ממש בטענת המנוח בערעורו, כי היה מקום להצהיר על כך שהעסקה שנעשתה כביכול בין המנוח לבין ג'ואד אלקואסמה (המשיב 6 בע"א 4716/20, להלן: אלקואסמה ) מקורה בזיוף. זאת, בהינתן, בין היתר:

(1) חוות הדעת של אברהם אבולעפיה, מומחה מז"פ, שניתנה בזמן אמת על ידי גורם מקצועי וניטרלי, במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל כנגד ה"ה עמרם, ואשר הוגשה במסגרת תעודת עובד ציבור (חוות הדעת צורפה כמוצג 9 לסיכומי המנוח). לא למותר לציין כי בכתב ההגנה של המדינה, היא עמדה מאחורי מסקנות חוות הדעת.

(2) העימות שנערך במסגרת החקירה המשטרתית בין הנוטריון עו"ד מטלון (להלן: מטלון ) לבין המשיב 2 (יוסף עמרם), שבמהלכו הודה מטלון כי יוסף עמרם היה מביא לו ייפויי כוח מוכנים, כשהם כבר חתומים – לרבות ייפוי הכוח מושא דיוננו – וכי נהג לאשר ייפויי כוח אלה שלא בנוכחות החותמים. על כך חזר מטלון בעדותו, בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופט י' שפירא .

(3) עדותו של המשיב 7 (להלן: עו"ד צחי ), וכן סעיף 10 לכתב האישום המתוקן שהוגש נגד ה"ה עמרם יוסף ויעקב, שם נזכר כי המשיב 7 נסחט באיומים.

ויובהר כי לא נעלם מעינינו כי בהסדר הטיעון אליו הגיעו ה"ה עמרם והמערערת 1 בע"א 4240/20 (להלן: חברת עוואד את דאוד ) נשמטו עבירות הזיוף והמרמה מכתב האישום, וכי המקרקעין נשוא דיוננו לא נכללו בכתב האישום. עם זאת, כתב האישום מלמד על דרך הילוכם של הצדדים ל"עסקה" בענייננו. אף לא למותר לציין את שהדגישה המדינה בסיכומיה, כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים נעשה משיקולים שפורטו בהליך הפלילי, אך לא בשל קושי ראייתי.

5.

לכל אלה יש להוסיף, כי ממצא המהימנות הכמעט יחיד בפסק דינו של בית המשפט קמא, והבלתי מחמיא בעליל, מתייחס ליוסף עמרם. ונביא את הדברים בלשונו של בית המשפט קמא (שם, בפסקה 331 לפסק הדין):

"אפתח ואומר כי עדותו של נתבע 2 (יוסף עמרם – י.ע.) עוררה תהיות לא מעטות וזאת סביב התנהלותו ביחס לנתבע 7 (עו"ד צחי – י.ע.), נתבע 6 (אלקואסמה – י.ע.), העברות כספיות עבור התמורה, פסקי הדין בהליכים האזרחיים הקודמים, חקירותיו במשטרה ובמס הכנסה, והרשעתו בהליך הפלילי. כל אלה מטילים צל כבד על גרסתו, אם לא נאמר שלל גרסאותיו. במיוחד מטרידה העובדה כי הורשע בעבירות שוחד דבר המלמד על אופיו, יחסיו עם אנשי המנהל האזרחי. נתבע 2, לאור הראיות שהובאו לפני הצטייר כאדם שמוכן לעשות כמעט הכול כדי להעביר קרקעות בשטחים על שם הנתבעת 1 תוך נקיטת מגוון אמצעים פסולים " (הדגשה הוספה – י.ע.).

6.

לכל אלה יש להוסיף, כי ה"עסקה" בין אלקואסמה לבין חברת עוואד את דאוד מפוקפקת על פניה, והיה מקום לקבל את עתירת המנוח ולהצהיר עליה כעסקה פיקטיבית. זאת אנו למדים, בין היתר, מהתשובות המתפתלות בנוגע לתמורה שקיבל, כביכול, אלקואסמה, כנגד "מכירת" המקרקעין, תשובות שמהן ניתן ללמוד כי בפועל לא עברה תמורה מצד לצד (טענה לקיזוז, טענה ל"התחשבנות" בין הצדדים, וטענה לדחיית תשלום התמורה עד למכירת המקרקעין).

7.

בית המשפט קמא הגיע למסקנה כי " אין ראיה חד משמעית כי ייפוי הכוח מזויף אולם מנגד אין לפני ראיה חד משמעית הפוכה בעניין זה [...]" (שם, בפסקה 328 לפסק הדין).

לטעמנו, ועל רקע מכלול הראיות דלעיל, נטל הבאת הראיות כי ענייננו בעסקה אותנטית בין המנוח לבין אלקואסמה, עבר אל ה"ה עמרם ואל חברת עוואד את דאוד (המשיבים בע"א 4240/20), והם לא עמדו בנטל זה.

לכן, אנו סבורים כי שגה בית המשפט קמא בכך שהגיע למסקנה כי המנוח לא עמד בנטל להוכחת הזיוף ב"עסקה"

בין המנוח לבין אלקואסמה. מכל מקום, ממילא אנו מאשרים את התוצאה האופרטיבית אליה הגיע בית המשפט קמא, שלפיה יוחזר רישום המקרקעין על שם המנוח.

8.

אשר לערעורה של המערערת בע"א 4240/20.

המערערת הגישה בשנת 2004 בקשה לקבלת רישיון והיתר עסקה, לעסקה בינה לבין חברת עוואד את דאוד, אך זו נדחתה בשל ההליך הפלילי, וגם ערר שהוגש על ידי המערערת על החלטת הדחייה נדחה. בקשה נוספת, שהוגשה בתום ההליכים הפליליים, נדחתה אף היא, וערר שהוגש בעקבות החלטה זו נמחק. די בכך שלא ניתן היתר עסקה לצורך העברת המקרקעין על מנת לדחות את הערעור, ומשכך איננו נדרשים למכלול נסיבות העסקה בין מערערת זו לבין חברת עוואד את דאוד.

9.

בשולי הדברים נציין כי יש ממש בסיכומי המדינה, וכי חלק מהנמקותיו של בית המשפט קמא באשר לפגמים שנפלו ברישום העסקה, אינם פגמים של ממש. ברם, לאור התוצאה אליה הגענו, איננו רואים להידרש לכך.

10.

סוף דבר שאנו דוחים את הערעורים בע"א 4240/20 ו-ע"א 4281/20. המערערים בערעורים אלה ישאו בהוצאות המערער 1 בע"א 4716/20 בסך 20,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 40,000 ₪).