ע"א 4252/98 מנשה דהן נ. אליהו יפרח

המערער נפצע בתאונת דרכים, אולם בית המשפט המחוזי דחה את תביעתו לאחר שמצא, כי גובה הנזק נמוך מן הסכום ששולם לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. המערער הגיש ערעור נגד קביעה זו, והוא מבקש פטור מהפקדת ערבון.

בתצהירו טוען המערער כי בשל נזקי התאונה לא הצליח להשתלב במעגל העבודה, ואינו עובד, למעט עבודות זמניות בתקופות קצרות מאוד.

המשיבה 2, המתנגדת למתן הפטור, טוענת כי נכותו של המערער מאפשרת לו לעבוד, ואף הוכח במשפט כי המערער שירת בצבא ועבד עבודות פיזיות לאחר פציעתו. אכן, בסעיף 20 לפסק הדין קובע בית המשפט קמא, כי נכותו של המערער לא מנעה ממנו לעסוק בעבודות הכרוכות במאמץ פיזי, ולהלך למרחקים ארוכים יחסית. לפיכך נקבעה נכותו בשיעור של רבע מכושר השתכרותו. אמנם, המערער חולק בערעורו על שיעור הנכות שנקבע לו, אך העובדה שאכן עבד אינה שנויה במחלוקת, ואף המערער הודה בה בתצהירו.

כאמור, אין מחלוקת כי למערער היו בעבר הכנסתו כלשהן מעבודה, וכי הוא מקבל קיצבת נכות מן המוסד לביטוח לאומי. אולם המערער לא פירט הכנסות אלו בתצהירו והדבר פועל לרעתו. המערער אף לא פירט דבר באשר למצבם הכלכלי של הוריו ובני משפחתו, מלבד איזכור סתמי ובלתי מפורט בבקשה, שאינו נתמך בתצהיר.

נוכח כל זאת, אינני מוצאת לנכון לפטור את המערער מהפקדת ערבון. אולם אני מפחיתה את סכום הערבון הנדרש למחצית.

הסכום ישולם בשני תשלומים שווים של 5,000 ש"ח, התשלום הראשון תוך חמישה-עשר יום מהמצאת החלטה זו למערער, והתשלום השני שלושים יום לאחר מכן.