ע"א 4304/21 עוזי יהושוע-זאדא נ. אליהו לריאן

בקשה לפטור מהפקדת ערובה – כידוע, בעל דין המבקש פטור מהפקדת ערובה נדרש לבסס שני תנאים מצטברים: ראשית, עליו להוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית, ולשם כך עליו להציג תשתית עובדתית וראייתית מלאה ביותר ועדכנית, ושנית, עליו לשכנע כי קיימים סיכויים מספקים להצלחת ההליך. בענייננו, המערערים לא הניחו כל תשתית להוכחת מצבם הכלכלי, וכבר משום כך דין הבקשה להידחות.

בקשה לפטור מהמצאת כתב הערעור – הסמכות להורות על מתן פטור מהמצאת ערעור קבועה בתקנה 136(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעת כי "בית המשפט רשאי להורות שלא יומצא ערעור למי מהמשיבים שאינו נוגע בדבר; אם הבקשה מטעם המערער, תומצא הודעה לאותם המשיבים, זולת אם ההמצאה תגרום להכבדה ניכרת על המערער". יצוין כי תקנה זו עיגנה הסדר הדומה במהותו להסדר שהיה קבוע בתקנה 412(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להרחבה באשר להבדלים בין ההסדרים ראו: ע"א 7716/20 משרד האוצר - האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' קשקוש (01.07.2021)).

השימוש בסמכות זו ייעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: ראשית, כאשר בית המשפט שוכנע כי מדובר במשיב שאין לו עניין ישיר בהליך הערעורי שהוגש, ושאין אפשרות כי זכויותיו תוגבלנה או תיפגענה בגין אותו הליך. שנית, כאשר ביצוע ההמצאה לאותו משיב כרוך במורכבות מיוחדת העלולה להוביל לסרבול ולהתמשכות ההליך. לא למותר לציין כי השימוש בסמכות זו ייעשה במשורה וכי, ככלל, ראוי לדבוק בכלל לפיו בעל דין היוזם הליך ערעורי ידאג להמצאתו כדין לכלל המשיבים (ראו: עע"מ 41/21 מזרחי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון , פיסקה 5 (2.2.2021)).

החלת מבחנים אלה על ענייננו, מובילה לתוצאה כי אין מקום להורות על מתן פטור מהמצאת הערעור למשיבים. זאת כבר משום שהמערערים לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי קיימת מורכבות מיוחדת בביצוע ההמצאה למשיבים, וכאמור מדובר בתנאי שבלעדיו לא יינתן פטור מהמצאת הערעור.

אשר על כן, הבקשות נדחות.

הערובה תופקד עד ליום 1.8.2021, אחרת יימחק הערעור ללא צורך במתן התראה נוספת.