ע"א 4327-24 ע"א 4327-24

השופט א' שטיין:

הערעור

1.לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת י' שבח) אשר ניתנה ביום 17.4.2024 בת"א 59051-01-23 ובת"א 62668-12-22, אשר בגדרה אושר הסכם מכר לרכישת זכותם של המערערים לקבל דירה בבניין מגורים בלוד.

העובדות

2.ואלה העובדות הדרושות לענייננו.

3.המערערים הם חלק מהמשיבה 2, קבוצת הרכישה "אחיסמך 11" (להלן: הקבוצה), אשר התקבצה לה לצורך הקמת מספר בנייני מגורים בשכונת אחיסמך בלוד (להלן: הפרויקט). המערערים היו זכאים לקבל דירה בפרויקט (להלן: הדירה) – אולם, עם התקדמות הפרויקט, התגלע סכסוך בין המערערים לקבוצה שבגינו מיאנו המערערים לשלם את חלקם בכספים הדרושים למימון הבנייה. בעקבות כך, בהתאם להסכמים שנכרתו בין חברי הקבוצה, פתחה הקבוצה בהליך בוררות להסדרת הסכסוך.

4.בפסק הבוררות, שניתן ביום 30.11.2022, נקבע כי המערערים הם היחידים מבין חברי הקבוצה אשר לא כיבדו את דרישות התשלום וסירבו לחתום על מסמכי הליווי הפיננסי עם חברת המימון. עוד נקבע כי המערערים "מסכנים בכך את הליווי כולו את והיכולת להוציא לפועל את הפרויקט ועלולים לגרום נזק של מיליוני שקלים לחברי הקבוצה" (פסקה 9 לפסק הבוררות); וכי "הנזק שעלול להיגרם לחברי הקבוצה מחד והנטל ש[המערערים – א.ש.] מטילים על כלל החברים לממן את חלקם הינו בלתי סביר" (פסקה 13 לפסק הבוררות). בהמשך לאמור, נקבע כי "לשם מניעת מצבים כגון אלו נקבעו הוראות בהסכם, לפיו במצבים אלו הפתרון היחידי הוא סילוק החבר מהקבוצה ומכירת חלקו לצד ג' שיכבד את הוראות ההסכם ויאפשר את השיתוף עימו" (שם; ההדגשה הוספה – א.ש.). משכך הוא, הורה הבורר על מכירת זכותם של המערערים לקבל את הדירה (במחיר שיאושר על-ידי הבורר).

5.הקבוצה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור פסק הבוררות, ואילו המערערים מצדם ביקשו לבטלו. ביום 11.6.2023 אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות, ובד-בבד דחה את הבקשה לביטולו. בית המשפט קבע בפסק דינו כי המערערים לא העלו אף "טענת ביטול הראויה להישמע" (פסקה 22 לפסק הדין). משאושר פסק הבוררות, והצדדים לא הצליחו לבצע את מכירת הזכות לדירה באופן עצמאי, מינה בית המשפט המחוזי ביום 8.11.2023 כונס נכסים לצורך ביצוע המכירה (להלן: הכונס).

6.במסגרת הליך ההתמחרות שערך הכונס התקבלו שתי הצעות לרכישת הזכות לדירה: אחת מהן היא הצעתו של המשיב 3, גיסו של המערער 1; והשנייה הצעתו של אדם אחר (להלן: ההצעות שהתקבלו). המערערים גם הם ניסו להגיש הצעה מטעמם, אך הכונס סירב לקבלה. ביום 1.4.2024 ערך הכונס התמחרות בין ההצעות שהתקבלו, והצעת המשיב 3 זכתה בהיותה ההצעה הגבוהה ביותר. יצוין, כפי שעולה מטענות כל הצדדים, כי המערער 1 נכח במעמד ההתמחרות, ואף שילם, בשמו של המשיב 3, באמצעות שיק בנקאי סכום מסוים מהתמורה אשר נדרש היה לשלמו במעמד זה (להלן: השיק הבנקאי).

7.ביום 3.4.2024 אישר הבורר, לבקשת הכונס, את המכר למשיב 3 (ואף דחה את בקשות המערערים לעיכוב הליכי המכר).

8.בהחלטתו מיום 17.4.2024 אישר בית המשפט המחוזי את המכר, חרף התנגדות המערערים, ובתוך כך קבע כי "פסק הבוררות אושר בפסק דין חלוט והמכירה בלתי נמנעת".

על החלטה זו נסוב הערעור שלפנינו, וכן הבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה בצידו.

טענות הצדדים

9.המערערים מבקשים לבטל את אישור המכר שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, ולאפשר להם לרכוש את הזכות לדירה במחיר שהציע הזוכה, המשיב 3. לחלופין, מבקשים המערערים לערוך התמחרות חדשה, שבה תינתן להם הזדמנות להשתתף. לטענתם, מלכתחילה לא הייתה כל עילה להורות על מכירת זכותם, כפי שהורה הבורר, ויש לאפשר להם לפדות את חובותיהם כלפי הקבוצה. בהקשר זה, טוענים המערערים כי הם בעלי יכולת כלכלית לשלם חובות אלו. המערערים מוסיפים וטוענים כי היה על הכונס לכלול את הצעתם בהתמחרות שקיים; וכי המשיב 3 מוכן "לוותר" על זכייתו לטובתם. עוד מלינים המערערים על המועד שנקבע בהסכם המכר להעברת התמורה אליהם.

10.מנגד, המשיבים 2-1 טוענים כי דין הערעור להידחות, וכי יש להותיר את אישור המכר על כנו. לטענתם, בצדק סירב הכונס לקבל את הצעת המערערים, שכן קבלת הצעתם הייתה, למעשה, מחזירה את הקבוצה לאחור אל המצב שבו המערערים לא יכלו לעמוד בחובותיהם כלפיה – אשר בעקבותיו, מלכתחילה, נקבע כי יש למכור את זכותם (אחרי שניתנו להם הזדמנויות רבות לפדות את חובותיהם, אך הם לא עשו כן). עוד נטען, כי את טענות המערערים בנוגע לרצונם להשתתף בהתמחרות היה עליהם להעלות ב"זמן אמת" לאחר סירוב הכונס. המשיבים 2-1 טוענים כי דומה שהמערערים הם ש"עמדו מאחורי" הצעת המשיב 3, במטרה לסכל ולעכב את הליכי המכר; וכי המערערים ממילא לא טוענים כי הציעו מחיר גבוה יותר מזה שהציע הזוכה, כך שאף מטעם זה אין לבטל את אישור המכר.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון בכתובים שהונחו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות – זאת, מכוח סמכותנו לפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

12.בכל הנוגע לטענות המערערים כי כלל לא היה מקום להורות על מכירת זכותם, וכי חלף זאת היה מקום לאפשר להם לפדות את חובותיהם – טענות אלה באות לתקוף את מה שנקבע בפסק הבוררות, שאושר בגדרו של פסק דין חלוט, ועל כן לא ניתן להעלותן במסגרת הערעור הנוכחי. טענות אלה נדחות אפוא בזאת (ואציין כי אין בהן ממש גם לגופם של דברים).

13.כמו כן, אין כל ממש בטענת המערערים לפיה יש לערוך התמחרות חדשה שבה יוכלו להשתתף. ראשית ועיקר: נראה כי האפשרות שהמערערים יקבלו בחזרה את מקומם בקבוצה באמצעות זכייה בהתמחרות, מנוגדת לקביעות המפורשות בפסק הבוררות אשר מורות על "סילוק החבר מהקבוצה ומכירת חלקו לצד ג'". לא ניתן לעקוף קביעות אלו, שכאמור כבר הפכו לחלוטות, בדרך המבוקשת על-ידי המערערים. שנית, אם סברו המערערים כי יש לאפשר להם להשתתף בהתמחרות, היה עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי מיד אחרי סירובו של הכונס לקבל את הצעתם. לא זו בלבד שהמערערים לא עשו כן, אלא שהמערער 1 אף נכח במעמד ההתמחרות ואִפְשֵׁר את השלמת זכייתו של המשיב 3 (גיסו) באמצעות מתן השיק הבנקאי. כך גם, יש לתמוה מדוע בחלוף כשנה וחצי מפתיחת הליכי הבוררות ועד לביצוע ההתמחרות לא הסדירו המערערים את חובותיהם כלפי הקבוצה – ורק כעת, משהושלמה ההתמחרות ואושר המכר, הם מבקשים לעשות זאת בדרך עקלקלה. התנהלותם זו של המערערים נגועה בחוסר תום לב ממשי, ומשהגענו עד הלום אין לשעות עוד לטענותיהם בנדון דידן.

14.בשולי הדברים, יצוין, כי לנוכח האמור, הצהרתו של המשיב 3 לפיה הוא מוכן לוותר על זכייתו לטובת המערערים חסרת כל נפקות לענייננו. ככל שהמשיב 3 חפץ לוותר על זכייתו – אם הוא אכן רשאי לעשות כן בכפוף להתחייבויותיו – הוא זה שצריך לעשות את המעשה; ובעניין זה אין אנו מביעים עמדה לכאן או לכאן.

סוף דבר

15.הערעור נדחה אפוא בזאת, ועמו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. הרבה לפנים משורת הדין, ונוכח המתכונת הדיונית שבה ניתן פסק הדין, לא נעשה צו להוצאות.