ע"א 4334/97 "מגשימים" כפר שיתופי להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. פלד אבר

השופט ת' אור :

1.בפנינו שלושה ערעורים, אשר הדיון בהם אוחד. הערעורים מופנים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ג' קלינג) בה"פ 851/95.

2.פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בתובענה שהוגשה על ידי תושבים במושב מגשימים. התובעים אינם חברי מושב. המדובר בתושבי המושב, אשר יש להם זכות חכירה במגרשים עליהם הקימו את בתיהם. החכירה שלהם היא במישרין מאת מינהל מקרקעי ישראל. התובעים הם החוכרים האמורים, וכן צאצאיהם.

עניינה של התובענה בחלוקה של 34 מגרשים שנעשתה במסגרת של הרחבת המושב. בשורה של החלטות נקבע כי התובעים בבית משפט קמא לא יטלו חלק בהליך של חלוקת המגרשים. על ההחלטות בדבר חלוקת המגרשים חלה החלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל, הקובעת את המסגרת לעריכתן של הרחבות ביישובים, ובהם מושבים. לעניננו חשובה הוראת סעיף 4(א) להחלטה 737, הקובעת כך:

"4.(א) מגרשי המגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה, ובלבד שהמגרש מיועד למגורים והמועמד אינו בעל זכות של נחלה,

מגרש מגורים או משק עזר בישוב, או בישוב אחר וכן אינו חבר קיבוץ או חבר מושב שיתופי".

3.בית משפט קמא קיבל באופן חלקי את התובענה. בעשותו כן, היפנה בית המשפט לפסק דינו בה"פ 342/96 ( להלן: פרשת בארותיים ), בו הצהיר על בטלותה של הוראת סעיף 4(א) הנ"ל.

יצויין, כי בית המשפט דחה את עתירת התובעים לכך שייקבע כי חלה על עניינם החלטה 612 של מועצת מקרקעי ישראל, או שחלים על הענין עקרונותיה של החלטה זו. המדובר בהחלטה שקדמה להחלטה 737, וכמוה גם היא עוסקת בהרחבות ביישובים, ובהם מושבים. בהגיעו למסקנה זו, עמד בית המשפט על כך, שהסדרי המעבר שנקבעו ביחס לתחולתה בזמן של החלטה 612 אינם מתבטלים. על פי הסדרים אלה, אין להחלטה 612 תחולה על עניינם של התובעים.

4.על פסק דין זה הוגשו שלושה ערעורים. בע"א 4343/97, תוקף מינהל מקרקעי ישראל את פסק הדין, בנימוקים דומים לאלה שהעלה בערעורו על פסק דינו של בית המשפט קמא בפרשת בארותיים הנ"ל (ע"א 4014/97). בע"א 4334/97, תוקפת גם האגודה השיתופית את פסק הדין, ואת המסקנה כי נפל פגם בהחלטת האגודה. בע"א 4430/97, תוקפים התובעים בבית משפט קמא את החלטתו לדחות את טענתם כי על הענין חלה החלטה 612, ומעלים שורה של טעמים מדוע החלטה זו או עקרונותיה מקנים להם זכויות, חרף העובדה שאין להוראה זו תחולה על פי הסדרי המעבר שנקבעו על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

5.על פסק דינו של בית משפט קמא בפרשת

בארותיים

הנ"ל, עליו נשענה הכרעתו גם בענייננו, הוגשו ערעורים של מינהל מקרקעי ישראל ושל מושב בארותיים. בפסק דיננו בערעורים הנ"ל (ע"א 3962/97, ע"א 4007/97 וע"א 4014/97), אשר ניתן היום, החלטנו לקבל את הערעורים, ולבטל את קביעתו של בית משפט קמא בדבר בטלותה של הוראת סעיף 4(א) להחלטה 737. מסקנותינו באותה פרשה, וההנמקות ביסודן, יפות במידה שווה גם בענין שבפנינו, המעורר שאלה זהה ממש. על מנת שלא נימצא חוזרים על אותם הדברים פעם נוספת, נסתפק כאן בהפנייה להנמקה המפורטת בפסק דיננו בערעורים הנ"ל, ובאימוץ ההנמקה והמסקנות אליהן הגענו באותה פרשה. הערעור של המינהל והאגודה השיתופית מתקבל, איפוא, במובן זה שההחלטה בדבר בטלות חלק מהחלטה 737 מבוטלת בזה.

6.עם קבלת הערעור כאמור, מוסכם על כל בעלי הדין בפנינו שהתיק יחזור לבית המשפט המחוזי להשלמת הדיון. נוכח החלטתו על ביטול חלק מהחלטה 737, לא ראה בית המשפט המחוזי להכריע בטענות ובשאלות אחרות אשר הועלו בפניו. עתה, משבוטלה ההחלטה, יש מקום להכריע בטענות אלה. לצורך זה מוחזר בזה הדיון לבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון בפניו, יחליט בית המשפט גם בטענת התובעים, על פיה, בהתחשב בעובדות המקרה, זכאים הם לכך שעניינם יוכרע על יסוד החלטה 612 של המינהל ולא החלטה 737. למען הסדר יצויין, שהמינהל והמושב כופרים בטענה זו.

כמוסכם על בעלי הדין, אין צו להוצאות בערעורים אלה.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה. ש ו פ ט ת

השופט מ' אילן :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.