פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 4340/04
בפני:
כבוד המשנה לנשיא א' מצא
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט י' עדיאל
המערערים:
1. בנק לאומי
למשכנתאות בע"מ
2. אהרון רשף, עו"ד - כונס הנכסים של הדירה ברחוב שלמה בן יוסף
133/7 בירושלים
נ ג ד
המשיבים:
1. יוסף לוי
2. רחל פיפינה בן שמעון
3. חיים בן שמעון
4. מרים בן שמעון
5. לשכת רישום המקרקעין
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.3.04 בה"פ
2247/03 שניתן על-ידי כבוד השופט
ב' אוקון
בשם המערערים:
עו"ד ג' פיינגולד
בשם המשיב 1:
עו"ד א' שטנדל
בשם המשיבה 2:
עו"ד א' אמיר
החלטה
המשנה לנשיא א' מצא:
המערערים והמשיבים 2-1 הגישו לבית-המשפט "הודעה על הסכמה", ובה ביקשו לתת תוקף של פסק-דין להסכמה שאליה הגיעו ולפיה הערעור יתקבל, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יבוטל והתביעה שהגישו המערערים לבית-המשפט המחוזי - להצהיר כי זכויות השעבוד של המערער 1 ביחס לדירה נשוא הערעור "קודמות לכל זכות צד ג' אחר לרבות העיקולים שהוטלו על ידי המשיב 1 על הדירה" - תתקבל במלואה, ללא צו להוצאות בשתי הערכאות. בהחלטתי מיום 23.9.04 נאמר:
הבקשה אינה מנומקת. במיוחד לא ברור ממנה, מדוע לא יסתפקו המבקשים בכך שבית-המשפט ירשום לפניו את תוכן הסכמתם כי זכויות השעבוד של הבנק קודמות לעיקולים שהטיל המשיב 1 על הדירה, וימחק את הערעור מבלי לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.
בהחלטתי הוריתי למבקשים להגיש הודעה משלימה בה יתייחסו לאמור לעיל. כן אפשרתי ליתר בעלי-הדין להגיב אף הם. כעת הגישו המערערים והמשיבים 2-1 הודעה משלימה, ובה נאמר בין היתר:
מרכיב ביטולו של פסק דינו של בית המשפט קמא נכלל כחלק בלתי נפרד מההסכמה הכוללת וזאת, הואיל ומחד גיסא, המערערים סבורים כי פסק הדין כולל קביעות מוטעות לרעתם ומאידך גיסא, אף המשיב 1 סבור כי פסק הדין כולל קביעה מוטעית לרעתו ...
בדברים אלה אין משום מענה לשאלה שהופנתה לצדדים. מהודעותיהם המוסכמות של הצדדים עולה כי אין ביניהם עוד כל סכסוך, שהרי המשיבים 2-1 מסכימים לקבלתה במלואה של תביעת המערערים נגדם, ללא צו להוצאות. תוקפה של הסכמה זו אינו מותנה בביטולו של פסק-הדין נשוא הערעור, ודי בדיני החוזים החלים על ההסכמה. אלא שהצדדים אינם מסתפקים בכך והם מבקשים שני סעדים נוספים החורגים מגדר יחסיהם הפנימיים. הסעד האחד הוא הצהרה כי זכויות השעבוד של המערער 1 בדירה "קודמות לכל זכות צד ג' אחר". אך מובן כי סעד זה אין הצדדים יכולים לקבל ללא דיון שיפוטי, מכוח הסכמה אשר אותו "צד ג' אחר" אינו שותף לה. ואילו הסעד השני הוא ביטול פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. אלא שביחסים הפנימיים בין הצדדים אין פסק-דין זה מעלה או מוריד, שהרי הצדדים הסכימו שלא לפעול לפיו. הרושם שנוצר, אפוא, הוא כי בקשת הצדדים לבטל את פסק-הדין נועדה להשיג מטרות אחרות, החורגות מגדר יחסיהם הפנימיים ואשר לא פורטו בהודעותיהם. לכך אין בידינו להיעתר. פסק-דין, מעת שניתן, שוב אינו נחלתם של בעלי-הדין לבדם, כי אם נחלת הציבור כולו, העשוי להפיק ממנו תועלת להכרעתם של סכסוכים אחרים. לפיכך, כדי לבטל פסק-דין בערכאת הערעור ללא דיון שיפוטי לגוף העניין, לא די בכך שהדבר תואם אינטרסים עלומים של הצדדים אלא נדרשים טעמים משכנעים המתיישבים עם האינטרס הציבורי. טעמים כאלה לא הוצגו לנו על-ידי הצדדים.
מן הטעמים שפורטו הננו דוחים את בקשתם המשותפת של המערערים ושל המשיבים 2-1. לאור הודעת המערערים והמשיבים 2-1 לבית-המשפט כי אין ביניהם עוד סכסוך, יודיעו בעלי-הדין, תוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה, על הסכמתם למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. עם קבלת הודעתם, ולא יאוחר מיום 21.11.04, יוחזר הערעור לעיוננו.
ניתנה היום, י"ז בחשוון תשס"ה
(1.11.04).
המשנה לנשיא ש
ו פ ט ת ש ו פ ט