ע"א 4351/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. וינטר דבורה ואח'

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 22527-08-10, כבוד השופט א' דראל ) מיום 7.5.2013, שבמסגרתו חויבה המבקשת בפיצוי המשיבים בגין מוות של ישראל וינטר ז"ל (להלן: המנוח ) בתאונת דרכים. עיכוב הביצוע המבוקש הינו על סכום של 981,892 ש"ח מתוך 1,631,892 ש"ח אשר נפסקו לטובת המשיבים (על פי אומדן המשיבים). יתרת הסכום שולמה זה מכבר.

המבקשת הינה החברה המבטחת והמשיבים הם אשתו וילדיו של המנוח. פסק הדין של בית המשפט המחוזי נסוב סביב שאלת שכרו וכושר השתכרותו של המנוח. זאת, נוכח הקושי לקבוע את שכרו טרם תאונת הדרכים כיוון שבתקופה שקדמה לה נסע לעבוד בתלמוד תורה בקהילה היהודית בוונצואלה ושם השתכר לפי הנטען סכומים נכבדים. זאת, אף שבארץ דיווח על הכנסה מקצבת נכות כללית בלבד. בית המשפט קבע, בין היתר, כי לצורך החישוב שכרו של המנוח לתקופת העבודה בוונצואלה יועמד על סכום של 18,000 ש"ח וכי תקופת העבודה בוונצואלה תחשב מיום קרות התאונה עד ליום מתן פסק הדין (פרק זמן של כארבע שנים) וכי לאחר מכן יחושבו רכיבי הנזק על בסיס ההנחה כי המנוח היה חוזר לישראל ושכרו היה עומד על סכום של 12,000 ש"ח עד לפרישתו בגיל 67.

בבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה הם טובים בין היתר משום שלא הובאו ראיות או מסמכים בכתב ביחס לנתוני ההשתכרות אותם קבע בית המשפט, וכן בנוגע לאורך התקופה שהוא עתיד היה להמשיך ולעבוד בוונצואלה. עוד טוענת היא כי בית המשפט שגה משלא ייחס משקל ראוי לתחלואי המנוח עובר לתאונה אשר גם להם השפעה על כושר השתכרותו. לבסוף טוענת היא בהקשר זה כי בית המשפט המחוזי טעה משלא ניכה מס הכנסה משכר המנוח המוערך. עוד טענה המבקשת כי ככל שתזכה בערעורה, יהיה מן הנמנע להשיב את המצב לקדמותו בשל מצבם הכלכלי של המשיבים. לבסוף, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שעיקר הפיצוי שנפסק נוגע להפסדים עתידיים שייגרמו למשיבים, ולכן לא ייגרם להם כל נזק ממשי אם פסק הדין יעוכב בסכום החלקי המבוקש.

מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה. ראשית הם טוענים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים מאחר שסכום ההשתכרות שנקבע נמוך בהרבה משכרו של המנוח בפועל, כפי שלטענתם הוכח על ידי עדים רבים ומסמכים מבוססים. לטענתם, בית המשפט איזן בין מכלול הראיות ואף הפחית מהשכר המוכח וכי מדובר בקביעות עובדתיות בהן ערכאת הערעור לא נוטה להתערב. באשר לטענה בדבר אי יכולת פרעון במידה ויפסידו בערעור טוענים המשיבים כי הטענה נטענה בעלמא וללא כל ביסוס עובדתי וכי לאשת המנוח ישנה הכנסה גבוהה מהממוצע.

כידוע, ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ(5) 403 (1997)). לכך יש להוסיף כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, תגבר הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 2408/13

רוטמן נ' פלאפון תקשורת (30.5.2013); ע"א 6593/12 מנאר ייעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' חאמיסי (23.9.2012)). זאת, שכן "לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, מלבד במקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור" (ראו למשל: בש"א 216/89 אברהמי נ' בנק המזרחי , פ"ד מג(2) 172 (1989)).

יחד עם זאת, לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע, בתגובת המשיבים, ובהודעת הערעור וכן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר ששקלתי את הענין ומבלי להביע דעה באשר לסיכויי הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי במובן זה שיעוכב תשלום סך של 300,000 ש"ח מהסכום שנפסק בפסק הדין,וזאת עד למתן פסק הדין בערעור.