ע"א 4357/98עליזה רוטנברג נ. ישראל ריעני

השופט א' מצא:

לפנינו ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, לפיו נתקבלה תביעת המשיבים 1 ו2- (להלן: האחים ריעני ) להכרת זכאותם לרישום בעלות ביחס ל56/3336- חלקים בנכס מקרקעין בשכונת התקווה בתל-אביב, בשטח כולל של 3,336 מ"ר, הידוע כחלקה 28 בגוש 6135 (להלן: החלקה ).

2.המנוח יום-טוב מוטולה - מורישם של המערערים בע"א 4357/98 (להלן: יורשי מוטולה ) - היה הבעלים הרשום של 309/3336 חלקים מן החלקה. ביום 13/11/1951 חתם מוטולה על ייפוי-כוח בלתי-חוזר, לפיו העביר 169/3336 חלקים, מתוך חלקו בחלקה, למשה סעדיה טסה. ביום 1/1/1952 מכר טסה את מלוא הזכויות שרכש ממוטולה לבני משפחת ריעני: לאחים ריעני (ביחד) מכר 113/3336 חלקים, ואילו להורי האחים ריעני מכר את יתרת חלקו (56/3336 חלקים). עיסקאות אלו בוצעו בהסבת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, שנמסר לטסה על-ידי מוטולה. בשנת 1961 רכש המשיב 2 (משה ריעני) מן המשיב 1 (ישראל ריעני) את חלקו. בני משפחת ריעני לא השלימו את עיסקאותיהם ברישום, ואף לא רשמו בגינן הערות אזהרה. אביהם של האחים ריעני נפטר בשנת 1962, ואימם נפטרה בשנת 1973. מוטולה וטסה הלכו גם הם לעולמם.

בשנת 1980 פנה המשיב 2 (משה ריעני) לבית המשפט בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי, המכיר בזכותו להירשם כבעלים של 113/3336 חלקים מתוך חלקו של המנוח מוטולה. יורשי מוטולה לא התנגדו לבקשתו, ועל יסוד הסכמת הצדדים הצהיר בית המשפט (ביום 2/6/1980) כי משה ריעני זכאי להירשם כבעלים של 113/3336 חלקים מן החלקה. בתביעתו של משה ריעני לא נכללה כל בקשה למתן סעד הצהרתי דומה ביחס ל56/3336- חלקים, שנמכרו על-ידי טסה להורי האחים ריעני.

בשנת 1983 נרשמו יורשי מוטולה בפנקס המקרקעין כבעלי הזכויות בחלקה, שנותרו רשומות על-שם מורישם. הרישום כלל גם את 56/3336 החלקים שהועברו על-ידי מורישם לטסה ונמכרו על-ידי האחרון להוריהם המנוחים של האחים ריעני. בשנת 1991 מכרו יורשי מוטולה את כל זכויותיהם בקרקע, כולל חלקם של הורי האחים ריעני, למערערים בע"א 6442/98 (להלן: הצדדים השלישיים ). משנרשמו כבעלי הזכויות הקימו הצדדים השלישיים על חלקם בקרקע בית-מגורים ומכרו את הדירות למשיבים 9-3, שחלקם מישכנו את דירותיהם לטובת הבנקים המשיבים 10 ו11-.

3.בשנת 1995 הגישו האחים ריעני את תובענתם, בה עתרו למתן פסק-דין הצהרתי הקובע כי הם זכאים להירשם כבעלים של 56/3336 חלקים נוספים בקרקע, אותם קיבלו בירושה מהוריהם. התביעה הופנתה נגד יורשי מוטולה, שרשמו חלקים אלה על שמותיהם כאילו היוו חלק מזכויות מורישם; נגד הצדדים השלישיים, שרכשו את החלקים הנטענים מיורשי מוטולה ורשמו אותם בבעלותם; וכן נגד רוכשי הדירות מאת הצדדים השלישיים ונגד הבנקים, שלטובתם מושכנו חלק מן הדירות. כל האחרונים, שזכויותיהם נובעות מעיסקאותיהם עם הצדדים השלישיים, תוארו כ"משיבים פורמליים".

יורשי מוטולה התגוננו מפני התובענה, בין היתר, בטענות שיהוי והתיישנות, ואילו הצדדים השלישיים התגוננו בטענה שאת הזכויות בחלקה רכשו בתמורה ובהסתמכם בתום-לב על הרישום. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של יורשי מוטולה. בפסק הדין נקבע, שיורשי מוטולה ידעו כי מורישם העביר למנוח טסה גם את 56/3336 החלקים שהאחרון מכר להורי האחים ריעני. ברושמם חלקים אלה בבעלותם, כאילו היוו חלק מירושת אביהם, ובמוכרם חלקים אלה לצדדים השלישיים, פעלו בחוסר תום-לב, ועל כן אינם זכאים להסתמך על טענת שיהוי. את טענתם בדבר התיישנות התובענה דחה בית המשפט בנימוק, כי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין ביטל את ההתיישנות לגבי מקרקעין מוסדרים, אם התובענה לגביהם לא התיישנה עד ליום 1/1/1970. מאידך, קיבל בית המשפט את טענת הצדדים השלישיים, כי את הזכויות בחלקה רכשו בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום. עם זאת סבר, כי מאחר שיורשי מוטולה לא היו זכאים לבעלות ב56/3336- חלקים מן החלקה, ממילא לא היה בכוחם להעביר את הזכויות בחלקים אלה לצדדים השלישיים. מכאן שגם הצדדים השלישיים לא רכשו זכות בחלקים האמורים. על יסוד נימוקים עיקריים אלה נעתר בית המשפט המחוזי לתביעת האחים ריעני והעניק להם את ההצהרה המבוקשת.

4.נגד פסק-דין זה מופנים שני הערעורים שלפנינו. הצדדים השלישיים (ע"א 6442/98) סומכים את עמדתם על הוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין הקובע:

"10. רכישה בתום-לב

מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום-לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון".

מן העובדות שנקבעו עולה כי הצדדים השלישיים רכשו בתמורה זכויות בקרקע מוסדרת. משקבע בית המשפט המחוזי, כי הם עשו כן בהסתמך בתום-לב על הרישום, הרי שזכותם גוברת על כל זכות אחרת וקביעת בית המשפט כי הרישום לא היה נכון, באשר יורשי מוטולה לא היו זכאים להירשם כבעלי הזכויות הנמכרות, אינה יכולה לעמוד להם לרועץ. נמצא כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו, כי האחים ריעני זכאים להירשם כבעלי הזכויות האמורות, שנרשמו בינתיים בבעלות הצדדים השלישיים. ודחיית תביעתם של האחים ריעני נגד הצדדים השלישיים מובילה, מניה וביה, גם לדחיית תביעתם נגד המשיבים הפורמליים, שרכשו את זכויותיהם בחלקה מן הצדדים השלישיים.

לאחים ריעני קמה לכאורה עילה לתביעת פיצויים מיורשי מוטולה. ואולם תביעתם כלפי יורשי מוטולה לא הייתה לתשלום פיצויים, אלא להכרה בזכאותם לבעלות בחלקי הוריהם המנוחים בחלקה. דא עקא שזכויותיהם הנטענות בחלקה שוב לא היו רשומות בבעלות יורשי מוטולה, אלא בבעלות הצדדים השלישיים, ודחיית תביעתם נגד הצדדים השלישיים מייתרת, למעשה, את ההכרעה בתביעתם נגד יורשי מוטולה, שכאמור הצטמצמה לרישום הבעלות. לפנים מן הצורך אוסיף, כי למצער בהנמקתו לדחיית טענת ההתיישנות שהעלו יורשי מוטולה, שגה בית המשפט המחוזי. את הכרעתו בעניין זה סמך בית המשפט, כאמור, על הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין; אך זה לא כבר פסקנו, כי תחולת סעיף 159(ב) הנ"ל מוגבלת לתביעה לקיום זכות רשומה במקרקעין מוסדרים (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר , פ"ד נד(3) 487, 491). תביעת האחים ריעני הייתה להכרת זכאותם להירשם כבעלי זכויות שירשו מהוריהם. על תביעה כזאת אין תחולה להוראת סעיף 159(ב). מכאן שעקרונית חלים עליה דיני ההתיישנות, ואת השאלה אם התביעה התיישנה היה על בית המשפט לבדוק לאור הוראת סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958-. בטענת ההתיישנות לגופה, כמו ביתר טענותיהם של יורשי מוטולה, אינני רואה צורך להכריע.

5.מן הטעמים שפורטו יש לקבל את הערעור בע"א 6442/98, וכפועל-יוצא מכך גם את הערעור בע"א 4357/98, לבטל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ולדחות את התובענה. המשיבים 2-1 (האחים ריעני) ישלמו למערערים בע"א 6442/98 (הצדדים השלישיים) שכר טירחת עורך-דין בשתי הערכאות בסך כולל של 40,000 ש"ח, ואילו בערעורם של יורשי מוטולה (ע"א 4357/98) לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט א' ריבלין :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' מצא.