ע"א 439/98 א.דורי חברה לעבודות הנדזסיות בע"מ נ. עזבון המנוח מזאווי דיאב

בפני בקשה מטעם המשיבה מס' 4 לעכב את ביצועו של הצו בדבר הגשת סיכומים בכתב שניתן ביום 27.7.98 וזאת עד לאחר שתינתן החלטה על ידי בית המשפט המחוזי בענין חבותה או העדר חבותה של המשיבה מס' 4.

ענינו של הערעור דנן הוא תביעה שהגיש מר דיאב מזאווי ז"ל לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת עבודה. לאחר הגשת התביעה נפטר מר דיאב מזאווי ז"ל והמשיבים 1-3 הם יורשיו ותלוייו. התביעה הוגשה כנגד המערערת מס' 1, מעבידתו של המנוח, כנגד המערערת מס' 2 שהינה המבטחת בפוליסת חבות מעבידים, וכנגד המשיבה מס' 4, חברת ביטוח אשר לפי הנטען כיסתה יחד עם המערערת מס' 2 את חבותה של המעבידה.

המשיבה מס' 4 הכחישה את הכיסוי הביטוחי וטענה לענין זה, כי פוליסת הביטוח שהוצאה על ידה לא היתה בת-תוקף ביחס למקרה נשוא התביעה.

ביום 1.12.97 נתן בית המשפט המחוזי את פסק הדין נשוא הערעור דנן. בפסק דינו לא הכריע בית המשפט המחוזי בשאלת היחסים בין המבטחות, וכך קבע:

"בשלב זה אינני מכריע בשאלת היחסים בין המבטחות. אם לא יגיעו הצדדים להסדר ביניהם בעקבות פסק דין זה אדון בנושא לפי יוזמה של מי מהן".

בעקבות פסק-הדין הגישו המשיבה מס' 4 והמערערות לבית המשפט המחוזי בקשות למתן הכרעה בענין. חלוקת האחריות ביניהן. ביום 3.2.98 החליט בית המשפט המחוזי לדחות לעיון את מתן ההחלטה בבקשות אלה. כמו כן נענה בית המשפט קמא, לבקשת המשיבה מס' 4 והורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.

עד היום, טרם ניתנה החלטה בבקשות הנ"ל בבית משפט קמא. טוענת המשיבה 4, כי מאחר שבא כח המשיבים 1-3 נתן הסכמתו לכך, כי יהיה באפשרותה להגיש ערעור מטעמה על פסק הדין, לאחר שתנתן החלטתו של בית המשפט המחוזי בשאלת חלוקת האחריות, יש לדחות המועד להגשת הסיכומים בערעור דנן עד לאחר מתן החלטה זו.

המערערות בערעור דנן מסכימות לבקשה.

המשיבים מס' 1-3 (להלן: המשיבים), מתנגדים לבקשה. לטענתם, אין כל קשר בין ההכרעה בערעור דנן לבין ההכרעה במחלוקת שבין חברות הביטוח לבין עצמן, אשר לגביה אמור בית המשפט ליתן החלטתו.

מוסיפים המשיבים, כי סביר מאוד להניח שבכל הקשור לתביעת המשיבים ולפסיקת בית המשפט קמא בנוגע אליה, טענות המשיבה מס' 4 תהיינה זהות לחלוטין לטענותיהן של המערערות כאן. זאת מאחר, שהינן בעלות אינטרס משותף במישור יחסים זה, ולאור זאת שבבית המשפט המחוזי הצטרפה המשיבה מס' 4 לטענות המערערות.

לטענת המשיבים, עיכוב הגשת הסיכומים בערעור יגרום להם נזק נוסף, בהתחשב בכך שתביעתם הוגשה עוד בשנת 1990, כאשר הנפגע היה עוד בחיים.

יתר על כן, אף אם ינתן פסק הדין בערעור בטרם תינתן החלטת בית המשפט המחוזי בשאלת חבות המשיבה מס' 4 והיא תאלץ לשלם על פי פסק הדין בערעור, הרי שאין חשש שלא תוכל לקבל כספה חזרה מאת המערערות, במידה שייקבע שאין היא חייבת כלל.

לאחר ששקלתי הבקשה והתנגדות המשיבים לה, הגעתי למסקנה שאין מקום להורות על עיכוב הגשת הסיכומים בערעור דנן.

אינני סבורה שהמשיבה מס' 4 הצליחה להצביע על אינטרס אשר יצדיק עיכוב בהגשת הסיכומים בערעור דנן, וזאת בעיקר נוכח האינטרס של המשיבים להביא לסיומו של הדיון בתביעתם אשר הוגשה עוד בשנת 1990.

כפי שצויין לעיל, הערעור דנן נוגע למערכת היחסים שבין המשיבים (התובעים) לבין המעביד וחברות הביטוח (הנתבעים) ונוגע לגובה הפיצויים הראוי. הבקשה המונחת בפני בית המשפט המחוזי, ואשר טרם ניתנה בה הכרעה נוגעת למערכת היחסים שבין הנתבעים בלבד.

בבית המשפט המחוזי הצטרפה המשיבה מס' 4, בכל הנוגע לטענות הנוגעות לערעור דנן, לטענות שנטענו על ידי המערערות.

כמו כן, מידת הזהירות אומרת שהמשיבה מס' 4 תבקש בכל מקרה לטעון את כל טיעוניה במסגרת הערעור דנן בלא תלות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי לענין חבותה כמבטחת, שכן גם על החלטה זו ניתן לערער.

לאור האמור לעיל, ומאחר שאין הכרח לדון ולהכריע בשתי השאלות במאוחד, הגעתי למסקנה שאין מקום להורות על עיכוב בהגשת הסיכומים.

הבקשה נדחית.

המשיבים בערעור יגישו סיכומיהם תוך שלושים יום ממועד המצאת החלטה זו.