ע"א 4392/10 מיכה שטרית נ. הד ארצי בע"מ

1.

בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת א' שטמר ) דן בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים כתוצאה מיחסים מסחריים בתחום המוזיקה שעלו על שרטון, ופסק ביום

9.5.10, כי המבקשים ישלמו למשיבים (להלן: הד ארצי ) סכום של כ-700,000 ש"ח. המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לפי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה, או עד להכרעה בהליך משפטי נוסף המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בגדרי הבקשה, הצביעו המבקשים על שורה של טעויות שנפלו, לטענתם, בפסק הדין. בין היתר, נטען כי הד ארצי היא זו שהפרה את ההסכם עם המבקש 1 (להלן: שטרית ). לעניין מאזן הנוחות נטען כי קיים חשש ממשי כי אם יתקבל ערעור המבקשים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, זאת נוכח קשיים כלכליים שאליהם נקלעה, לכאורה, הד ארצי. הד ארצי, כך נטען, נרכשה על-ידי חברת אן. אם. סי, ושוב אינה מתקיימת כחברה עצמאית. במצב דברים זה, כך נטען, ספק אם יוכלו המבקשים להיפרע מהמשיבים אם יתקבל ערעורם. בית המשפט (כב' השופטת א' שטמר ) בחן את הבקשה בהתאם לאמות המידה המקובלות בהלכה הפסוקה: אשר לסיכויי הערעור, ציין בית המשפט בהחלטתו כי "לא ניתן לומר כי הערעור משולל יסוד". אשר למאזן הנוחות, קיבל בית המשפט את עמדת המשיבים כי מדובר בחיוב כספי, שברגיל אין לעכב ביצועו. עם זאת, בשים לב לחשש שהועלה ביחס למצבה הכלכלי של הד ארצי, הורה בית המשפט כי הסכום לא יועבר למשיבים בשלב זה, אלא כי המבקשים יפקידו את מלוא הסכום בקופת בית המשפט או ייתנו ערבות בנקאית בגובה סכום זה, והעברת הכספים תבוצע רק לאחר הכרעה בערעור. בקשה נוספת לדחיית הפקדת הסכום המלא לתקופה של שנה נדחתה, אך בית המשפט ניאות ליתן למבקשים ארכה נוספת, עד ליום 19.9.10, לאחר שהמבקש הפקיד ערבות בנקאית בסכום חלקי של 300,000 ש"ח.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה עותרים המבקשים לשנות את תנאי עיכוב הביצוע שנקבעו בהחלטות בית המשפט המחוזי, כך שיתאפשר להם להפקיד את יתרת הסכום בתוך שנה מהיום. לטענתם, משנתקבלה בקשתם כי הכספים לא יועברו במישרין למשיבים אלא יופקדו בקופת המשפט, אין כל סיבה שלא ליתן למבקשים שהות נוספת לשם התארגנות להפקדת יתרת החיוב שנפסק, שכן ממילא לא יהיו המשיבים זכאים לקבלו לפני ההכרעה בערעור. המבקש מעיד על עצמו כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו להפקיד את מלוא הסכום בעת הזאת.

3.

בהתאם להחלטתי מיום 8.9.10, הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה. המשיבים מתנגדים לבקשה, וגורסים כי טענות המבקש בדבר חוסר יכולת כלכלית לשלם את יתרת הסכום לאלתר נטענו בעלמא, ואינן נסמכות על תשתית עובדתית מספיקה. עוד נטען כי סיכויי הערעור הינם קלושים, וכן כי המבקשים לא הצליחו להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, ולא הצליחו להוכיח את טענותיהם בדבר חוסנה הכלכלי של הד ארצי.

4.

החלטת בית המשפט המחוזי והגיונה מקובלים עליי, ולא מצאתי להתערב בה. בצד האמור מצאתי כי לא ייגרם למשיבים נזק, אם תינתן למבקשים שהות נוספת לשם גיוס הסכומים שנפסקו לחובתם, והפקדתם בקופת בית המשפט. לפיכך, אני מורה כי המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט המחוזי סכום נוסף של 200,000 ש"ח בתוך שלושה חודשים (או בדרך של הפקדת ערבות בנקאית, כפי שנקבע בהחלטות בית המשפט קמא), ואת יתרת הסכום שנפסק בתוך שלושה חודשים נוספים. אם לא ייעשה כן, תפקענה החלטות בית המשפט המחוזי בדבר עיכוב הביצוע, כמו גם החלטה זו, והמבקשים יידרשו לשלם את מלוא הסכום למשיבים.

אין צו להוצאות.