ע"א 4448/02 עובדיה יעקב נ. מדינת ישראל

המנוחה ג'ולי סבח ז"ל, ילידת 1910, היתה בין הנוסעים שירדו מן האוטובוס בו נהג המבקש. לאחר ירידת הנוסעים החל המבקש לנסוע תוך הסטת האוטובוס לכיוון הכביש. או אז נפגעה המנוחה מגלגלי האוטובוס, וכחודשיים לאחר-מכן נפטרה בשל "סיבוכים עקב סרטן הלבלב שנתגלה אגב אשפוזה". בית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים) הרשיע את המבקש בעבירות של נהיגת רכב בחוסר זהירות, גרימת חבלה חמורה וסגירת דלתות האוטובוס שלא בבטחה. המבקש נדון לפסילה בפועל למשך 3 שנים, פסילה על-תנאי למשך 3 חודשים (בחופף לפסילה בפועל), ולקנס בשיעור של 4,000 ש"ח.

בית המשפט לתעבורה קבע כי לאחר ירידת המנוחה מן האוטובוס, נסגרה הדלת ותפסה את שמלתה. המנוחה נגררה בשל כך ונפגעה מגלגלי האוטובוס. בית המשפט זיכה את המבקש, מחמת הספק, מאשמה של גרימת מוות ברשלנות, וזאת משלא הוכח קשר סיבתי בין המוות לבין התאונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' צמח, ע' קמא ומ' מזרחי) דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו, אולם קיבל את הערעור על חומרת העונש, במובן זה שתקופת הפסילה תרוצה מחציתה בפועל ומחציתה על-תנאי.

בקשת רשות הערעור שלפנינו מופנית כנגד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, והיא משיגה הן על ההרשעה והן על חומרת העונש. המבקש חוזר וטוען, כי אין לסמוך על עדות בנה של המנוחה בדבר נסיבות התאונה. לטענתו, אין לראות בעדות זו עדות מפי השמועה על אמרה של קרבן אלימות (סעיף 10 לפקודת הראיות), וכי מכל מקום העדות נכבשה זמן ממושך באופן המפחית עד-מאד ממשקלה. עוד טוען המבקש, כי קיימים ספקות רבים בדבר קיומה של זיקה בין מעשיו לבין האירוע המצער.

בקשת רשות הערעור אינה מגלה עילה לדיון בערכאה שלישית. הערכאות דלמטה בחנו את הגרסאות השונות לתאונה לאור פסיפס הראיות, והבקשה שלפנינו מופנית בעיקרה כנגד ממצאים עובדתיים, ממצאי מהימנות והערכת עדויות. לעניין הטענה כי עדות הבן איננה באה בגדר עדות על אמרה של קורבן אלימות - יצוין כי בבית המשפט המחוזי לא חלק בא-כוח המבקש על כך שבעדות כזו עסקינן. מה גם שבית המשפט לתעבורה סבר כי אף אלמלא עדות זו, ואף אילו קיבל את גרסת ההגנה לאירוע - היה מרשיע את המבקש.

גם לעניין העונש לא ראיתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי, שאף הקל בעונשו של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.