ע"א 447/00 גיל קרן נ. מדינת ישראל

עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופטים מ' חשין, י' טירקל וא' ריבלין) ברע"פ 3854/99.

1.העותר תוקף את ההסדרים הנוהגים בבתי המשפט לתעבורה, ולפיהם על נאשם המבקש לכפור באישומים כנגדו להתייצב בבית המשפט ולהודיע על כפירתו. משקיבל הזמנה לדין וכתב אישום, בחר, בהתעלם מן החלופות שהועמדו בפניו באותו טופס, להודיע כי הוא כופר באישומים שיוחסו לו. הוא לא התייצב לדיון ההקראה אליו זומן והורשע בדינו, בהיעדרו. ערעורו על הרשעתו נדחה וכך גם בקשת רשות הערעור שהגיש לבית משפט זה. בהחלטתו קבע בית המשפט העליון:

"אפשר יש טעם ולו במיקצת מטענותיו של עורך-דין ניר, ואפשר ראוי היה כי המחוקק יתן דעתו לדבר. ואולם לעת הזו, ולאחר תיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, יושבו הדברים, ונאשם במשפט-תעבורה אינו זכאי לכפור בכתב בעובדות אישום תעבורה. כך עולה מהוראת סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי לאחר שתוקנה, בקוראנו אותה בצוותא-חדא עם הוראת סעיף 123 לאותו חוק. כך גם הוחלט ברע"פ 1324/97 - פלד

וברע"פ 1326/97 ­- ונסובר .

סוף דבר: טיעוניו של עורך-דין ניר ראוי כי יפנה אותם למחוקק - בלא שאנו מביעים דעתנו עליהן לגופן - ולא נמצא לנו כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית הראויה להידון לפנינו."

2.בעתירה שבפני שב העותר ושוטח את טענותיו נגד הסדרי ההקראה בבתי המשפט לתעבורה. בהתייחסו לפסק הדין נשוא העתירה הוא טוען, כי ההחלטות עליהן נסמך בית המשפט העליון ( ברע"פ 1324/97 וברע"פ 1326/97) אינן "הלכות", שכן כל שנפסק בהן הוא שלא נמצא מקום למתן רשות ערעור. עוד הוא טוען, כי אף תיקון מס' 19 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- אותו מאזכר בית המשפט העליון בפסק דינו, אינו שולל במפורש כפירה בכתב. לשיטתו של העותר, החשיבות, החידוש והקשיות המצמיחים עילה לקיומו של דיון נוסף נובעים מכך שטענותיו בהקשר זה (בגרסתן הנוכחית) טרם נדונו בערכאות - ולפיכך, ממשיך העותר וטוען, הגיעה העת לדון בכך, במסגרת עתירה לדיון נוסף.

3.דין העתירה להידחות. העותר ביקש לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בקשתו נדחתה משום, ש"לא נמצא לנו כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית הראויה להידון בפנינו". קביעה מעין זו אינה באה בגדרן של הוראות סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- שעניינן במקרה בו:

"ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש...מקום לדיון נוסף . "

בדחיית בקשת רשות ערעור, מחמת זאת שלא נמצאה הצדקה לקיום ערעור שני בסוגייה שהועלתה על ידי המבקש אין משום פסיקת הלכה, ודאי לא הלכה חדשה קשה או חשובה. הכללים הנוגעים לקיומו של ערעור שני בבית משפט זה נקבעו זה מכבר ( וראו ר"ע 103/82 מצת אור בע"מ נ' הדר חיפה , פ"ד לו (3) 123) ויישומם בכל מקרה ומקרה הינו יישום הלכה - ולא קביעת הלכה. זאת ועוד - מן העתירה עולה, כי בקשתו של העותר אינה, כי בית המשפט ישוב וידון בהלכה שנפסקה, אלא כי ידון לראשונה בסוגיה שטרם נדונה (ולמצער - בניסוח מחודש של סוגייה זו, כפי שהוצג על ידי העותר בהליכים נשוא העתירה). לא לכך נועד הדיון הנוסף: " דיון נוסף אינו סב על חידוש שבטענה, תהיה חריפה

ככל שתהיה, אלא על חידוש שבהלכה “. ד"נ 29/84 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ , פ"ד לח (4) 505, 512 ; ראו גם דנ"א 8/86 המשחטה המאוחדת שוק הכרמל נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד מ (2) 157, 160).

העתירה לקיום דיון נוסף נדחית איפוא.