פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
4483/01
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
ת :
הכנסייה האוונגלית האפיסקופלית בישראל
נגד
המשיב
:
שמעון
רפאלי
ערעור פסל
ות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום
בתל-אביב-יפו מיום 20.5.2001 בת.א.
6355/96,
שניתנה על ידי כבוד השופט
שמעון
פיינברג
בשם
המערערת: עו"ד עימאד ח'מאיסי
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב'
השופט ש' פיינברג) מיום 20.5.01, שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בת.א. 6355/96.
1. המערערת הגישה נגד המשיב תביעה לסילוק יד
ממגרש שלטענתה נמצא בבעלותה ובחזקתה הבלעדית. בכתב התביעה נטען כי המשיב פלש למגרש
בחודש אפריל 1994 והחל להפעיל בו חניון רכב. מאידך, טען המשיב, כי אין למערערת כל
זכות במגרש. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14.5.01 אישר אחד מהעדים שהעידו מטעם
המערערת בחקירתו הנגדית, כי בתקופה שבין סוף שנות השמונים ועד לשנים 1994-1993 היה
המגרש נשוא התביעה "שטח הפקר", בו חנו מכוניות ללא כל הפרעה.
2. במהלך ההפסקה בדיון זימן בית המשפט את באי
כוחם של הצדדים ללשכתו והודיעם כי נוכח עדותו של העד, לפיה המגרש היה שטח הפקר,
ממליץ הוא למערערת לשקול את עמדתה לגבי המשך ההליכים נגד המשיב, וזאת על מנת שתוכל
לנסות לסיים הליכים שהחלה בהם לרישום ראשון במקרקעין נשוא התביעה לפני שהיא ממשיכה
בתביעת פינוי כנגד המשיב. בית המשפט אף ציין כי עדותו של העד נראית לו מהימנה, וכי
קשה להאמין שעדויותיהם של יתר העדים ישנו את דעתו באשר למצב המגרש.
3. בעקבות דבריו של בית המשפט, הגישה המערערת
בקשה לפסילת השופט. בבקשה זו טענה המערערת כי מדבריו של בית המשפט עולה כי בית
המשפט גיבש עמדה סופית בעניין נשוא המחלוקת וחרץ את גורל התיק עוד בטרם נשמעו
ראיות התביעה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 20.5.01 דחה את בקשת הפסילה, בקובעו כי
אין לו דעה קדומה לגבי נושא המשפט. בית המשפט קבע כי הדברים שנאמרו לבאי כוחם של
הצדדים היו בעקבות עדות שהובאה מטעם המערערת עצמה, וכי הציפיה היא שהעדים האחרים
מטעמה לא יעידו עדות סותרת בעניין זה, בשל העדר התייחסות בתצהיריהם למצב המגרש
באותם שנים. בית המשפט ציין כי נמנע מלקבוע דעה נחרצת וכי לא הביע עמדה סופית לגבי
תוצאות המשפט.
4. על החלטה
זו הוגש הערעור שבפני. בערעורה חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסילה, ומוסיפה כי בית המשפט טעה בקובעו כי בתצהירי העדות הראשית של העדים הנותרים מטעמה אין התייחסות לשאלת מצבו של המגרש בשנים שקדמו לפלישת המשיב. כן טוענת המערערת כי קיימים מספר עדים נוספים מטעמה אשר הוזמנו לעדות ולא הגישו תצהירי עדות ראשית, ואלה עשויים להעיד לגבי מצב המגרש לפני פלישת המשיב.
5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'"
(ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(טרם פורסם)). סופיות העמדה נגזרת מן האופן בו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הוכרעה. אין דין התבטאות כוללנית כדין התבטאות פרטנית ואין דין התבטאות שנאמרה שלא במסגרת דיון כדין התבטאות שנאמרה במהלכו (ראו: ע"א 1016/97 שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר (לא פורסם)). במקרה זה, לא מצאתי בדברי בית המשפט, התבטאות שיש בה להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, במחלוקת שבין הצדדים. בית המשפט אכן הביע עמדתו, על-פי הראיות שהובאו בפניו עד כה, כי המגרש לא היה בחזקת המערערת בשנים שקדמו לפלישת המשיב. עם זאת, מדבריו של בית המשפט עולה כי הוא לא הכריע באופן סופי בשאלה זו, אלא רק הביע עמדה כי ציפייתו היא שהעדים האחרים מטעם המערערת לא יעידו עדות סותרת, נוכח העובדה שאין בתצהיריהם התייחסות למצב המגרש בשנים הרלבנטיות. אין בדברים אלה כדי להראות כי "ננעל" לבו של בית המשפט לפני טענות המערערת, באם אכן יובאו על ידה עדויות שיש בהן לתמוך בטענתה.
הערעור נדחה אפוא.
ניתן היום, י"ב בתמוז התשס"א
(3.7.2001).
ה
נ ש י א