ע"א 4483/08 אחים מ.ש.מ. תורגמן בע"מ נ. אפרים מזרחי

לפניי בקשה לתיקון כתב ערעור ולהפחתת סכום הערבון שנקבע לסך של 25,000 ₪.

1.

ההליך נסוב על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעה שהגישו המערערים למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם למכירת נכס מקרקעין אותו שוכרים המערערים, שנערך בין משיב 1 (בעלי הנכס) לבין משיבה 3 (הקונה) מבוטל ולפיו עומדת למערערים זכות קדימה לרכישת הנכס. לחילופין עתרו המערערים לחייב את המשיבים בתשלום פיצויים בסך 1.6 מיליון ₪ בגין השקעותיהם בנכס, אובדן מוניטין ועגמת נפש. בפסק הדין החלקי מחק בית המשפט המחוזי על הסף את התביעה לסעד כספי, מן הטעם שהסעד אינו מצוי בגדר סמכותו של בית משפט מחוזי. נקבע כי טענות המערערים לגבי הסכם בעל פה למתן זכות קדימה לרכישת הנכס תידונה במסגרת התביעה העיקרית.

2.

בערעור שהוגש לבית משפט זה התבקש ביטולה של ההחלטה המורה על מחיקתו של הסעד הכספי על הסף. לחילופין התבקש בית המשפט להורות על העברת הדיון בסעד הכספי לבית משפט השלום בירושלים. עם הגשת הערעור נקבע כי על המערערים להפקיד ערבון בסך 25,000 ₪. בעקבות זאת הגישו המערערים בקשה לתיקון כתב הערעור על מנת להפחית את הערבון. התיקון המבוקש הוא מחיקתה של עילת הערעור העיקרית וצמצום הערעור לטענה לפיה לא היה מקום למחוק את הסעד הכספי אלא להעביר את הדיון לבית משפט השלום, העברה שהייתה חוסכת למערערים אגרה בסך 20,000 ₪. המערערים סבורים כי תיקון הערעור מצדיק הפחתה של הערבון לסך של 5,000 ₪, שכן עילת הערעור היא כעת ממוקדת מאוד ופשוטה לכאורה להכרעה. המערערים טוענים כי בית המשפט לא העביר את הדיון כתוצאה מהשמטה מקרית וכי הכרעה בערעור לא תצריך משאבים משמעותיים.

3.

המשיבים סבורים מנגד כי אין ממש בבקשת התיקון, שכן גובה הערובה אינו תלוי בתוכן הסעדים הנדרשים בערעור, אלא נקבע מעצם הטרחה הכרוכה בניהול ההליך, אותו יזמו המערערים ובגובה ההוצאות ושכר הטרחה הנפסקים במצבים של דחיית ערעור שלא היה לו מקום. משכך, סבורים המשיבים שאין מקום לבקשת התיקון וממילא אין מקום להפחתת הערבון ולהארכת המועד להפקדתו.

4.

לאחר עיון בעמדות הצדדים ובחומר שמצוי בתיק, באתי לכלל מסקנה כי יש לאפשר את תיקון הערעור ולהפחית את סכום הערבון, לסך של 15,000 ₪. אין חולק בדבר הסמכות לאפשר תיקון הערעור, והכל כמתואר בתקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להווי ידוע, כי הגישה בכל הנוגע לתיקון כתבי בית דין, גם בערעור, הינה ליברלית (ראו: חמו בן נון, הערעור האזרחי 259 (1997) וכן ע"א 5338/03 וקסטמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 22.2.05)). המטרה היא לאפשר לבעלי הדין למצות את זכות הטיעון ולאפשר לערכאת הערעור להידרש לשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, אך בה בעת להימנע מסרבול ההליך ומפגיעה בצד שכנגד.

שוכנעתי כי נוכח השלב הדיוני המוקדם בו הוגשה הבקשה, תיקון הודעת הערעור לא יגרום לסרבול הדיון ולפגיעה במשיבים, ואלה אף לא הצביעו בתגובתם על אינטרס נגדי בר הגנה, שנפגע מתיקון הודעת הערעור.

5.

מכאן לעניין הערבון. כידוע, תכלית הערבון המופקד בגדרי ערעור בבית משפט זה היא להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות של יוזם ההליך לטובת המשיב בו. הערבון שנקבע עם הגשת הערעור המקורי עומד על 25,000 ₪. סכום הערבון שנקבע משקף את גובה הערבון המקובל בדרך כלל בסוג ההליך הנדון. זאת בהתחשב בטיבו של ההליך, בשוויו, במידת מורכבותו, במספר המשיבים ובשיעור ההוצאות הצפוי אם ההליך ייכשל (ראו, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.07)). על רקע תיקונו של הערעור עולה השאלה האם התיקון עשוי להפחית במידה ממשית את שיעור ההוצאות שייפסקו בבית משפט זה, אם יידחה הערעור, באופן שניתן להסתפק בערבון בסכום נמוך יותר. קביעת שיעורו של ערבון היא עניין של הערכה, המבוססת על ניסיון העבר בתיקים דומים. כבר צוין לא אחת כי אין מ דובר

במדע מדויק. במקרה דנן, מעיון בפסק הדין החלקי ובהודעת הערעור המתוקנת נראה כי אכן היקפה של ההתדיינות צפוי להצטמצם עקב תיקון הערעור. יש ממש בטענת המערערים כי הערעור המתוקן נסוב על סוגיה נקודתית, שהיקפה צר יחסית. יש גם ליתן משקל מה לכך שמושא הערעור הוא סכום של כ-20,000 ₪, דבר שאינו מוכחש מצד המשיבים . נוכח היקף ההתדיינות, ההיקף הכספי של התיק וההערכה בדבר פסיקת ההוצאות הצפויה, הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן כאמור להסתפק בערבון בסך 15,000 ₪.

סיכומו של דבר, כתב הערעור המתוקן יקובל לרישום ויבוא תחת כתב הערעור המקורי. המערערים יפקידו ערבון בסך 15,000 ₪ תוך 15 ימים מעת המצאת החלטה זו. בהעדר הפקדה יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.