פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 4495/97 אסנת חדידה נ. סהר חברה לביטוח בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

נזיקין · פיצויים לנפגעת תאונת דרכים - הפסדי השתכרות והוצאות עתידיותערעור על שיעור הפיצויים שנפסקו בבית המשפט המחוזי בתביעת נזיקין בגין תאונת דרכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערערת, שנפגעה בתאונת דרכים ונותרה עם נכות משמעותית הכוללת אי שליטה חלקית על הסוגרים, ערערה על שיעור הפיצויים שנפסקו לה. בית המשפט קיבל את הערעור בשני פרטים: הפסד ההשתכרות בתקופה שבין מועד הגיוס הצפוי לשחרור, והוצאות עתידיות לכלי מיטה ולבוש. סך של 100,000 ש"ח נוסף לפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ושכר טרחה והוצאות.

העובדות

המערערת, ילידת 1976, נפגעה בתאונת דרכים בשנת 1994 ונותרה עם נכות רפואית לצמיתות בשיעור כולל של 69.5%, כולל הפרעה בשליטה על סוגרים. בית המשפט המחוזי קבע את נזקיה וחייב את המשיבה בתשלומם, ונחשב הפסד השתכרות מיום שחרורה הצפוי מצה"ל ולא נפסק פיצוי לתקופת הגיוס המתוכננת. הערעור נסב על שיעור הפיצויים בשני פרטים בלבד.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש לפצות את המערערת בגין הפסד השתכרות בתקופה שבין מועד גיוסה הצפוי לצה"ל למועד שחרורה הצפוי, בשל הפגיעה בכושר עבודתה?
  2. 2.האם שיעור הפיצוי בגין הוצאות עתידיות לכלי מיטה, לבוש וכביסה עקב אי שליטה על הסוגרים נמוך מדי?

הלכות

  1. 1

    מי שנפגע בתאונה ונמנע ממנו לעבוד בתקופה שבה היה אמור להתגייס ולהשתכר זכאי לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות באותה תקופה, גם אם לא נפסק פיצוי על כך בבית המשפט המחוזי.

    ״על כך זכאית היא לפיצוי. בדרך אומדן, נראה לי שיש להוסיף למערערת בגין כך פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר ההוצאות העתידיות נפרשות על פני תקופה ארוכה מאוד, יש לתת להן משקל מתאים בקביעת הפיצוי, והאומדן שנעשה נמוך מדי עשוי להצדיק התערבות.

    ״אומדן זה נראה מקפח את המערערת, נוכח התקופה הארוכה בה צפויות לה ההוצאות כאמור.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • תאונת דרכים
  • נכות רפואית
  • הפסדי השתכרות
  • שכר טרחת עורך דין
  • פיצויים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א

4495/97

בפני: כבוד

המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט ת' אור

כבוד

השופט י' טירקל

המערערת: אסנת

חדידה

נ

ג ד

המשיבה: סהר,

חברה לביטוח בע"מ

ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי

בירושלים מיום 22.6.97

בת"א 802/94 שניתן על ידי כבוד השופט י' עדיאל

בשם

המערערת: עו"ד ש' ז' פונדמינסקי

בשם

המשיבה: עו"ד אהוד שטיין

פסק-דין

השופט ת' אור :

1.המערערת, ילידת 16.3.76, נפגעה ביום 4.8.94 בתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי קבע את נזקיה של המערערת וחייב את המשיבה בתשלומם. ערעור המערערת הוא על שיעור הפיצויים כפי שנקבע.

2.עקב התאונה נגרמה למערערת נכות רפואית לצמיתות בשיעור כולל של 69.5%. נכות זו כוללת נכות נוירולוגית עקב פגיעה בגב, חולשת הרגליים והפרעה במתן שתן בשיעור 30%, נכות בתחום הפסיכיאטרי, נכות בשל צלקות וכן נכות בתחום האורולוגי בשיעור 35%. הנכות בתחום האורולוגי גרמה למערערת לאי שליטה חלקית על סוגרי מוצא כיס השתן ופי הטבעת. בית המשפט קבע, שלאחר התייצבות מצבה של המערערת הנכות התפקודית שנותרה לה עקב התאונה היא בשיעור 50%.

בפסק דין יסודי ומקיף, התייחס בית המשפט לפרטי הנזק השונים. פרט לשני עניינים, אין עילה שנתערב במסקנותיו ובסכומי הנזק שקבע.

3.העניין האחד נוגע להפסדי ההשתכרות של המערערת כתוצאה מהתאונה. המערערת היתה אמורה להתגייס לצה"ל בתאריך 4.9.94, ומועד שחרורה הצפוי מצה"ל היה בתאריך 4.6.96. את הפסדי השתכרותה של המערערת בעבר חישב בית המשפט מיום שחרורה הצפוי מצה"ל, 4.6.96, ועד מועד פסק הדין. הפיצויים חושבו בהנחה שהמערערת יכולה היתה להשתכר, לולא התאונה, כשיעור השכר הממוצע במשק, ומכושר זה נגרעו 50%. לא נפסק למערערת פיצוי בגין תקופת עשרים ואחד החודשים מ4.9.94- עד 4.6.96-, על אף שכתוצאה מהתאונה לא גויסה המערערת לצה"ל ובשל התאונה נמנע ממנה, משך התקופה הנ"ל, לעבוד לפרנסתה - אם בכלל ואם באופן חלקי כדי 50% מכושרה. בתקופה הנ"ל נמנעו מהמערערת ההטבות הכלכליות כחיילת, וגם נגרעה ממנה היכולת לעבוד לפרנסתה. על כך זכאית היא לפיצוי. בדרך אומדן, נראה לי שיש להוסיף למערערת בגין כך פיצוי בסכום של 50,000 ש"ח.

4.העניין השני נוגע להוצאות הצפויות למערערת בעתיד עבור כלי מיטה ולבוש והוצאות מוגברות על כביסה. הוצאות צפויות אלה מקורן בכך שאין למערערת שליטה חלקית על סוגריה. בית המשפט המחוזי אמד את סכום הפיצוי בפריט זה בסך 30,000 ש"ח.

אומדן זה נראה מקפח את המערערת, נוכח התקופה הארוכה בה צפויות לה ההוצאות כאמור. בעת מתן פסק הדין היתה המערערת בת עשרים ואחת שנים, כך שהפיצוי הוא עבור תקופה של קרוב לשישים שנים. נראה, על כן, שיש להתערב גם בפרט זה. בדרך אומדן, הייתי מעמיד את הפיצוי בו על סכום של 80,000 ש"ח במקום 30,000 ש"ח.

ביתר פרטי הנזק אין עילה להתערבותנו.

5.התוצאה היא שהערעור מתקבל, במובן זה שלסכום הפיצויים אשר נפסק על ידי בית המשפט המחוזי יתווסף סכום של 100,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מחושבים על סכום זה מיום 22.6.97 ועד לסילוק מלא. כן תשלם המשיבה למערערת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ כשהוא מחושב על סכום זה, ובנוסף לו תשלם למערערת את הוצאות ערעור זה בסך 15,000 ש"ח.

ש ו פ ט

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

השופט י' טירקל :

אני מסכים. ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, יא' בתשרי התשנ"ט (1.10.98).

המשנה

לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

עכב/

97044950.

E03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1מי שנפגע בתאונה ונמנע ממנו לעבוד בתקופה שבה היה אמור להתגייס ולהשתכר זכאי לפיצוי בגין הפסד ההשתכרות באותה תקופה, גם אם לא נפסק פיצוי על כך בבית המשפט המחוזי.
  2. 2כאשר ההוצאות העתידיות נפרשות על פני תקופה ארוכה מאוד, יש לתת להן משקל מתאים בקביעת הפיצוי, והאומדן שנעשה נמוך מדי עשוי להצדיק התערבות.