ע"א 4545/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מלר לופו - שותפות

לפני בקשה לדחיית ההליך על הסף מטעם המשיבה 6.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבים 1-4 בגין שיעור חיובם בריבית בשל הלוואת שנטלו מהמערער. הודעות צד ג' שהוגשו על ידי המערער כנגד משיבים 5-7 נדחו. ההודעות כנגד משיבים 5 ו-7 וחלק מההודעה כנגד משיבה 6 נדחו מהטעם שהחלק הרלבנטי בתביעת המשיבים 1-4 נדחה. הודעת צד ג' כנגד המשיבה 6 נדחתה בחלקה האחר מהטעם שבית משפט קמא קבע כי לא הוכח שהמשיבה 6 פעלה בניגוד למוסכם בינה לבין המערערת. פסק הדין הסופי ניתן ביום 22.3.06 והומצא למערער ביום 23.3.06.

לפיכך המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין חל ביום 14.5.06. ביום 16.5.06 הוגשה לבית משפט זה בקשה מוסכמת מטעם המערער והמשיבים 1-4 למתן ארכה להגשת ערעורים מטעמם על פסק הדין עד ליום 31.5.06. נוכח חשיבות הדברים לענייננו, אביא כלשונו את החלק הרלבנטי בבקשה המוסכמת:

"3. באי כח הצדדים באו בדברים האחד עם רעהו והגיעו להבנה ולהסכמה, כי כתבי הערעור יוגשו על ידם עד ליום 31.5.06 ועד בכלל.

4.יובהר, כי הודעות הצד השלישי שהוגשו כנגד המשיבים 5-7 נדחו במסגרת פסק הדין, ולפיכך ממילא לא נתבקשה הסכמתם להארכת המועד המבוקשת.

5.לאור האמור לעיל, מתבקש בית משפט של ערעור נכב זה ליתן החלטתו ולהאריך לצדדים המועד להגשת כתבי ערעור מטעמם עד ליום 31.5.06 ועד בכלל".

נוכח האמור בבקשה, בהחלטתי מיום 18.5.06 נתנה ארכה להגשת הערעור עד ליום 31.5.06.

2.

לטענת המשיבה 6, המערערת והמשיבים 1-4 מעולם לא בקשו את הסכמתה להגשת הבקשה, ובהתאם, הסכמתה אף לא נתנה. לטענתה, משהוגש הערעור רק ביום 31.5.06, הרי שמבחינתה הוגש הערעור באיחור ניכר ולפיכך דינו להידחות ככול שהוא מתייחס אליה. המשיבה 6 מוסיפה וטוענת, כי ממילא בבקשה למתן ארכה לא צוין טעם מיוחד המצדיק היעתרות לה. המערער מתנגד לבקשה. לטענתו, השפעת תוצאות הערעור על המשיבה 6 היא מצומצמת וממילא היא מהווה צד לכתב הערעור שהוגש על ידי המשיב 1. עוד נטען על ידי המערער כי הארכה שניתנה לו ולמשיבים 1-4 לא יצרה חוסר איזון שיש בו כדי להשפיע על המשיבה 6 שכן התובענה נדחתה ביחס אליה. בנסיבות אלה, לטענת ב"כ המערער, הוא והמשיבים 1-4 טעו לחשוב כי אין צורך של ממש לפנות למשיבים 5-7 על מנת לקבל את הסכמתם למתן ארכה להגשת הערעור. לטענת המערער, אין לנצל פגם טכני זה על מנת לחמוק מבירורם המלא והענייני של הערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט קמא. המערער מוסיף וטוען כי

המשיבה 6 נותרת כמשיבה גם בערעור שהוגש על ידי המשיב 1 (ע"א 4547/06) ולפיכך היא ממילא חשופה לסיכון כי היא תחויב בשיפוי המערער על כל תשלום שישלם למשיב 1 אם יתקבל הערעור, כולו או חלקו.

3.

אקדים ואדגיש, כי בנסיבות אי קבלת הסכמתה של המשיבה 6 למתן ארכה להגשת הערעור, אינו בבחינת פגם טכני בלבד, כטענת המערער. אם אכן חזית המחלוקת בערעור היתה מופנית כנגד המשיבים 1-4 בלבד, אזי היה טעם בטענה כי לא היתה נפקות להסכמת המשיבים 5-7 למתן ארכה להגשת הערעור. ברם לא אלו פני הדברים בכל הנוגע למשיבה 6. כך, שכן במסגרת ערעורו טוען המערער כי אם יקבע שעליו לשלם למשיבים 1-4 סכום כלשהו בגין החיוב ב"מדד העודף", יש לחייב את המשיבה 6 לשלמו או לשפות בגינו את המערער (סעיף 30.4 לכתב הערעור). מכאן, שבערעור פתח המערער חזית גם נגד המשיבה 6. בנסיבות אלה, לא היה בסיס לטענת הצדדים בבקשתם המשותפת למתן ארכה להגשת ערעור אשר ממנה השתמע לכאורה כי למשיבים 5-7, כולל המשיבה 6, אין בעצם עניין בערעור ולתוצאותיו לא אמורה להיות השלכה עליהם.

4.

למשיבה 6, ככול בעל דין אחר, יש אינטרס ברור בסופיות הדיון. משניתן פסק דינו של בית משפט קמא בו נדחתה הודעת צד ג' שנשלחה אליה מטעם המערער, היא זכאית היתה להניח כי לאחר חלוף המועד להגשת ערעור על פסק הדין, מוגן האינטרס שלה להימנע מהצורך להידרש להתדיינות נוספת בינה לבין המערער בגדר הליך ערעורי על פסק הדין. חרף האמור, רק ביום 20.6.06, זמן ניכר לאחר שחלף המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, נודע לה לראשונה על כך שנתנה ארכה להגשת הערעור. במצב דברים זה, משהוגש הערעור באיחור ניכר ככול שהדבר נוגע למשיבה 6, על המערער היה להצביע על טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור, ככול שהוא מתייחס אליה. טעם כאמור לא ניתן על ידו. אין לשעות לטענת המערער לפיהן השלכת תוצאות הערעור על המשיבה 6 הן מצומצמות. עצם הדבר שהמשיבה 6 חשופה לסיכון כי היא תחוב בחיוב כלשהו כתוצאה מפסק הדין בערעור, מעצם היותה בעלת דין, אינו מצדיק את חשיפתה לסיכון ישיר כי יתקבל אותו חלק שהופנה כנגדה בהודעת הערעור. איני מוצאת ממש אף בטענה כאילו מחדלו של המערער לבקש את הסכמת המשיבה 6 למתן ארכה לא יצר חוסר איזון כלפיה. כמו כן, אין לקבל אף את טענת המערער כאילו המשיבה 6 ממילא מהווה צד לערעור שהוגש על ידי המשיבים 1-4. ברי כי בערעור זה מהווה המשיבה 6 צד פורמאלי בלבד, שכן הערעור מופנה כנגד המערער.

במצב דברים זה, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהמשיבה 6 היתה צד לדיון שהתנהל בבית משפט קמא, אין מקום למחוק את שמה מרשימת המשיבים. לפיכך, אני מורה שכל הטענות שהופנו כלפי המשיבה 6 בכתב הערעור יימחקו. כתב ערעור מתוקן יוגש תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. המערער ישא בהוצאות המשיבה 6 בסכום כולל של 2,000 ₪ אשר ישאו הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים אשר ישבו בדין.