ע"א 4563/18 חוסין מוחמד אברהים קיים נ. האפוטרופוס לכונס הנפקדים

השופט י' עמית :

1.

הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר דחה על הסף את תביעתם של המערערים מחמת התיישנות, שיהוי, העדר סמכות עניינית והעדר יריבות.

המדובר בחלקות 8, 14-12 ו-15 בגוש 17481. בתביעתם עתרו המערערים למספר סעדים, ובין היתר לקבוע כי אין נפקדים על הנכסים מושא התביעה; לבטל את החלטת האפוטרופוס לנכסי נפקדים מכוח תעודה שהוציא ביום 30.10.2007 לגבי חלקות 14-12; ולבטל את העברת הבעלות מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים לרשות הפיתוח.

2.

לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, נחה דעתנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זאת, בכפוף להערות ולהבהרות הבאות.

3.

חלקה 15 – החלקה נרשמה על שם המדינה כבר בשנת 1945, כך שברי כי כל תביעה בקשר אליה התיישנה.

בנוסף, המערערים מבקשים לתקוף את הרישום בניגוד לסעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר ), וסעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין ). לא למותר לציין, כי המערערים לא טענו לתחולתם של סעיפים 97-93 לפקודת ההסדר. גם מטעם זה דין התביעה להידחות.

4.

פסק הדין שניתן בשנת 1945 ואשר צורף על ידי המערערים לערעורם מתייחס לחלקות 8 ו-12 בלבד (וגם לחלקה 10 שאינה רלוונטית לענייננו).

חלקה 8 – לא הוצאה תעודה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים על נכס זה, והתביעה נדחתה בשל העדר יריבות והעדר עילה, באשר חלקה 8 רשומה על שם המתוואלי על רכוש הוקף במסגד כפר אוזייר. לכן, לא עומד בפני המערערים מעשה בית דין לגבי נפקדות החלקה, ודרכם עדיין פתוחה לנסות להוכיח כי ישנה זיקה בינם לבין החלקה וכי מכוח זיקה זו קיימת יריבות ועומדת להם עילת תביעה.

חלקות 14-12 – גם בהנחה שהמערערים שילמו מיסים עבור חלקות אלה (נטען לתשלומי מיסים בשנים 1952, 1972 ו-1977), וגם בהנחה שהחזיקו בחלקות אלה משך השנים – הרי שסעיף 159(ב) לחוק המקרקעין שולל טענת התיישנות במקרקעין מוסדרים.

מכל מקום, חלקות 14-12 היו רשומות על שם מנהל הוקף אלעאם ירושלים (מאמור אל אוקאף אלעאם), קרי המועצה המוסלמית העליונה, וכבר נקבע בפסיקה כי יש לראות את חברי המועצה המוסלמית העליונה כנפקדים (בג"ץ 282/61 סרוג'י נ' שר הדתות , פ"ד יז(1) 188, 192 (1963); ע"א 415/89 דרוויש נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים ), פ"ד מז(5) 521, 526-525 (1993)). לכן מדובר בנכסי נפקדים שהוקנו לאפוטרופוס ביום 12.12.1948 לכל המאוחר, מכוח סעיף 4(א1)(1) לחוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: חוק נכסי נפקדים ).

חתימת האפוטרופוס על נכסי נפקדים על תעודה מיום 30.10.2007 לפיה מנהל הוקף אלעאם ירושלים הוא נפקד, לא היא שיצרה את הנפקדות: "על פי החוק עובר 'נכס נפקד' לידי האפוטרופוס גם ללא ידיעתו" (ע"א 4630/02 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אבו חתום (18.9.2007)). ההקנייה היא קונסטיטוטיבית מכוח החוק, והנכס הנפקד נקנה לא.נ.נ. בהתקיים תנאי החוק, כך שתעודת הנפקדות כשלעצמה אך מצהירה על הסטטוס המשפטי של הנכס ושל הנפקדות, אך לא יוצרת אותם (בג"ץ 4713/93 גולן נ' הועדה המיוחדת לפי סעיף 29 , פ"ד מח (2) 638 (1994)).

לאור האמור לעיל, איננו נדרשים לשאלה אם תביעה להצהיר כי אדם מסוים אינו בגדר נפקד היא תביעה שאינה במקרקעין ותקופת ההתישנות עליה היא שבע שנים בלבד.

5.

ולבסוף, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, הסמכות להורות על שחרור נכסים מוקנים מסורה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים על פי סעיפים 28, 29 לחוק נכסי נפקדים, והחלטתו של האפוטרופוס בעניין זה היא החלטה מינהלית שהביקורת השיפוטית עליה מסורה לבג"ץ (ע"א 8481/05 ויקטור חנא לולו נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים , פסקה 8 (28.2.2007) ; ע"א 9575/02 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' בהאי , פסקה 16 (7.7.2010)).

לאור טענת המערערים כי בחלקות 14-13 קיים מסגד ובית קברות, רשאים המערערים לפנות לאפוטרופוס בבקשה לשחרר חלקות אלה וכן את חלקה 12. עם זאת, אציין כי על פניו עומדת בפניהם המשוכה של הוכחת זיקתם לחלקות, והעובדה כי ביני לביני החלקות נמכרו לרשות הפיתוח.

6.

סוף דבר, שהערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.