ע"א 4564/06 ירון עמוסי נ. מדינת ישראל =בית המכס אשדוד

השופט א' גרוניס:

1.

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת ג' (דה-ליאו) לוי), בו נדחתה תובענה של המערער בה השיג על חילוט טובין, ועל דרישה לתשלום גירעון מס בסכום העולה על 2,000,000 ש"ח, בגין ייבוא טובין ארצה.

2.

המערער עסק בייבוא מסחרי של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. בשנת 1999 חילטו רשויות המכס מטען ייבוא שהיה מיועד למערער. זאת, לאחר שהתברר כי המערער מסר הצהרות כוזבות לרשויות המכס ביחס לטובין. לפי הנטען, המערער נקב מחירים נמוכים מאלה האמיתיים לגבי מוצרים מסוימים החייבים במס בשיעור גבוה, ואילו לגבי מוצרים הפטורים ממס, או שחל לגביהם מס מופחת, נקב הוא במחירים גבוהים מאלה הנכונים. בצד החילוט נדרש המערער לשלם סכום כסף נוסף בשל חֶסֶר במס שנבע מדיווח כוזב כאמור לגבי משלוחים קודמים. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המערער, כי הצהרותיו למכס היו נכונות ומדויקות וכי על כן לא היה יסוד לחילוט הטובין ולדרישה לשלם את החֶסֶר במס. באופן חלופי נטען, כי גם אם היה חֶסֶר, אין המערער חייב לשלמו מאחר שנתקיימו התנאים שבסעיף 3 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968 (להלן - החוק ), אשר בהתמלאם פטור הנישום מתשלום החֶסֶר.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענה לאחר שמצא, על יסוד הראיות שהובאו בפניו, כי אכן המערער נתן הצהרות כוזבות באשר לטובין אותם הוא ייבא. בפסק הדין נקבע כי אין ליתן אמון בדברי המערער, בעוד שנמצא כי הראיות שהובאו על ידי המשיבה היו מהימנות. המשיבה סמכה, בין היתר, על מסמכים שונים שנמצאו בעסקו של המערער ומהם עלה כי הצהרותיו של המערער באשר למחיר של הטובין לא היו נכונות. בית המשפט פירט בפסק הדין נתונים הנוגעים למחירים של מוצרים שונים. כך נמצא, שהמחיר המוצהר על ידי המערער היה נמוך במידה משמעותית ביותר מהמחיר שננקב בהצעות מחיר שהוא קיבל זמן קצר קודם לכן מהספק בחו"ל. מדובר בפריטים שהייבוא לגביהם כרוך במס בשיעור גבוה. הכזב בהצהרות בלט אף יותר במקרים בהם סמך המערער על חשבונית שהוציא הספק ואשר הסכום הנקוב בה היה גבוה בהרבה מהסכום שבהצעת המחיר שהוצעה זמן קצר קודם לכן. כך למשל, בחשבונית שהוגשה למכס ננקב מחיר של 12,656 דולר סינגפורי, לעומת סך של 2,850 דולר סינגפורי בהצעת המחיר. במקרים מעין זה מדובר היה כמובן בפריטים הפטורים ממס או שהמס לגביהם היה מוגבל. עוד יצוין, כי הסתבר שהמחיר הכולל של המשלוח המסוים היה זהה או דומה מאוד בשני המקרים, היינו הן על פי המחירים שנמצאו כוזבים והן על פי המחירים האמיתיים. כלומר, הספק קיבל בכל מקרה את הסכום הכולל אותו דרש לגבי המשלוח כולו.

4.

בפני המערער עומדת משוכה גבוהה והוא לא הצליח לעוברה. קביעותיה של הערכאה הראשונה הן קביעות עובדתיות, המבוססות הן על מסמכים והן על ממצאי מהימנות. כאמור, חלק מן המסמכים עליהם סומכת המשיבה נמצאו בידי המערער. מאותם מסמכים עולה פער בלתי מוסבר בין הצעות מחיר לבין המחירים עליהם הצהיר המערער. כפי שצוין, במקרים בהם הטובין היו טעוני תשלום מס גבוה, המחיר המוצהר נמוך מאוד מזה שבהצעות המחיר. לעניין טובין הפטורים ממס או שלגביהם חל מס מופחת, הצהרותיו של המערער מצביעות על מחיר גבוה בהרבה מזה שבהצעות. כאשר מצרפים לכך את העובדה שהמחיר הכולל של המשלוחים לא השתנה, בין אם הוא מחושב לפי הצהרותיו של המערער ובין אם הוא מחושב לפי גרסת המשיבה, אין מנוס מן המסקנה שעסקינן בהצהרות כוזבות. אם נוסיף על כך את חוסר מהימנותו של המערער, ברי שאין יסוד להתערבותה של ערכאת הערעור.

5.

גם טענתו החלופית של המערער דינה להידחות. סעיף 3 לחוק קובע כי אם מתמלאים תנאים מצטברים מסוימים, אין האדם שנדרש לשלם חֶסֶר במס חייב לשלמו. אחד התנאים שבסעיף קובע כי החֶסֶר במס "לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום". משנמצא כי המערער מסר נתונים כוזבים לגבי מחירי הטובין, הרי שהתנאי האמור לא נתקיים. על כן, חייב המערער בתשלום החֶסֶר במס.

6.

אי לכך, הננו דוחים את הערעור. המערער יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.