ע"א 4581/05 אחים אהרוני קבלני בנין בע"מ נ. שמואל גבי

השופטת מ' נאור :

1.התדיינות ארוכת שנים בין המערערת אחים אהרוני קבלני בנין בע"מ לבין המשיב, שמואל גבי. בשנות השבעים המוקדמות היתה בין המערערת והמשיב שותפות שפורקה. משנת 1974 נושא פירוק השותפות העסיק את הצדדים, בהפסקות, מאז ועד היום. בין הצדדים התנהלו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בשנת 1978 והסתיימו בפסק דין בשנת 1984 (ת"א (מחוזי ב"ש) 335/78 שמואל גבי נ' אחים אהרוני בע"מ (לא פורסם) (1984); להלן: פסק הדין הראשון); על פסק הדין הראשון הגישה המערערת ערעור לבית המשפט העליון שנתן את פסק דינו בשנת 1988 (ע"א 136/84 אחים אהרוני בע"מ נ' שמואל גבי פ"ד מב(1) 635 (1988)); אחר כך התנהלו הליכים סבוכים, תחילה בין הצדדים לבין עצמם בנסיון "לתרגם" את פסקי הדין למספרים ואחר כך בהוצאה לפועל. ההליכים בהוצאה לפועל נפתחו על ידי המשיב עם מתן פסק הדין הראשון ולאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון חידש אותם המשיב. ביום 10.11.1996 ניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל החלטה הקובעת כי ביצועו של פסק הדין אינו אפשרי וכי על הזוכה (המשיב) לפנות בעתירה לבית משפט מוסמך כדי להשיג הצהרה בדבר ישומו של פסק הדין. בשנת 1999 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע את תביעתו השניה. התביעה התבררה בפני כבוד סגן הנשיא אזולאי. בתחילת הדרך מינה בית המשפט מומחה מטעמו, רו"ח חן ברדיצ'ב. אחר כך שמע ראיות וביום 22.3.2005 ניתן פסק הדין נשוא הערעור שלפנינו (ה"פ 8016/99 שמואל גבי נ' אחים אהרוני בע"מ

(לא פורסם) (2005); להלן – פסק הדין השני) למרבה הצער גם פסק הדין השני לא הביא לסיום הסכסוך: המערערת הגישה את הערעור שבפנינו.

2.הערעור מתמקד בשני עניינים שיפורטו להלן, הנוגעים לחישובים שערך המומחה ברדיצ'ב, חישובים אותם אימץ בית המשפט. המומחה ברדיצ'ב ביקש וקיבל מבית המשפט הבהרות לגבי אופן עריכת החישובים וערך את החישובים לפי ההנחיות שקיבל. ביום 13.8.2003 הגיש המומחה את חוות דעתו. על פי חוות הדעת זכאי המשיב לסכום של 276,660 ש"ח נכון ליום 31.7.2003. מטעם המשיב הוגשה חוות דעת של רו"ח מוריס כהן והוא נחקר בחקירה נגדית; מטעם המערערת הוגש מסמך הסבר לחישובי הסכומים ששולמו למשיב שנעשה על ידי מנהל החשבונות של השותפות, דוד בריקמן, עוד ביום 4.10.88. בריקמן נחקר בחקירה נגדית והוגשה מטעם המערערת גם חוות דעת של רו"ח יצחק טימור עליה נחקר המומחה בחקירה נגדית. כמו כן הוגשו תצהירים מטעם המשיב והמערערת עליהם נחקרו בחקירה נגדית.

3.הערעור שלפנינו מתייחס לשני עניינים הנוגעים לסוגיית הצמדת יתרת הרווח לחלוקה אשר הצטברה בגין עבודות שביצעה השותפות עבור המועצה מרחבים. בפסק הדין הראשון קבע בית המשפט כי התובע [המשיב] זכאי לקבל סכום של 51,950 ל"י שטרם קיבל מתוך חלקו ברווחים. עלו שתי שאלות הנוגעות להצמדת הסכום: האחת, מהו המועד הקובע לתחילת ההצמדה. השניה, כיצד תחושב ההצמדה בשים לב לכך שהרווחים הופקדו בחשבון ניירות ערך. בשאלה השניה קבע בית המשפט המחוזי בפסק הדין הראשון:

"טענה אחרת שהעלה ב"כ הנתבעת היא, כי הכסף שנותר בידי הנתבעת מהרווחים בפרויקט מרחבים הופקד על דעת שני הצדדים בחשבון משותף בבנק, והוא מושקע בניירות ערך מסוגים שונים. לפיכך, טוען הפרקליט המלומד, זכאי התובע לחלק היחסי של הפירות שהניבו ההשקעות ולא להצמדה למדד.

נראה לי כי צודק ב"כ הנתבעת בטענתו זו, כי משהוצמד ערך הכסף בצורה מסויימת, על דעת הצדדים, אין לזכות את התובע בהצמדה מסוג אחר." (שם בעמ' 18 לפסק הדין)

אשר לשאלה הראשונה קבע בית המשפט:

"נשאלת השאלה ממתי בכלל ניתן לדבר על רווחים של הנתבעת מעבודות הבריכה במרחבים?

באין בפני נתונים אחרים נראה לי שלא יהיה זה שרירותי אם אקבע לצורך זה את נובמבר 75 שהוא הזמן שבו נתקבל חשבון המועצה ובו סוכמו התשלומים (מוצג ב/107).

הווה אומר כי מאותו תאריך כל סכום בגבולות 275,000 ל"י שהיה בידי הנתבעת מהרווחים מאותו פרויקט, בניכוי הסכומים שהתובע כבר קיבל על חשבון זה שייכים לתובע כשהם צמודים למדד יוקר המחיה עד התשלום בפועל.

אם באותה תקופה הסכום כולו או חלק ממנו היה צמוד בהצמדה כל שהיא על דעת הצדדים, יש לנהוג לפי אותה הצמדה בגין אותו חלק, כולל הפירות שההצמדה הניבה."

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו, ובסוגיית ההצמדה קבע:

"את חישובי ההצמדות יש לערוך כאמור בפסק דינו של בית המשפט קמא ועל פי מסמכים, שעליהם יסכימו הצדדים . אם לא יגיעו להסכמה כאמור, ניתן ליושב-ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לפנות לבית המשפט קמא לקבלת הבהרות. לאור הזמן שחלף למן מועד התביעה המקורית איני חושבת, שראוי להחזיר את הדיון בשאלות ההצמדה לבית משפט קמא, אף כי יתכן שהיה יכול וצריך להכריע בהן." (ע"א 136/84 אחים אהרוני בע"מ נ' שמואל גבי פ"ד מב(1) 635, 641 (1988))

[ההדגשה הוספה - מ"נ]

4.סוגיית ההצמדה של הרווח שבה ועלתה ב"גלגול השני" בבית המשפט המחוזי. המחלוקת (כפי שצומצמה בדיון לפנינו) היא, שוב באותן שתי סוגיות: המשמעות של החזקת מניות בחשבון המשותף וסוגיית המועד הקובע לתחילת ההצמדה.

5.אופן חישוב ההצמדה לגבי הרווח לחלוקה בין 11.7.97 לבין מועד ההתחשבנות בין הצדדים ביולי 88' לענין זה צמצם ב"כ המערערת את טענותיו למה שהייתה, בתחילה, הטענה החלופית בלבד דהיינו שמומחה בית המשפט פסק למערערת בפריט זה סכום (279,660 ש"ח) העולה ב-70,158 ש"ח על תביעתו של המשיב בפריט זה, ועל קביעתו של המומחה מטעם המשיב , רו"ח כהן. בכתב הערעור הועלו מחלוקות נוספות אותן זנח בא-כוח המערערת בדיון על פה. שקלתי אם יש מקום להורות על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שיורה לברדיצ'ב לבחון אם אכן חרג מקביעתו של המומחה מטעם המשיב (כהן) בפריט זה. בסופו של יום החלטתי שלא לעשות כן. המערערת ביקשה מבית המשפט המחוזי לדחות את חישוביו של המומחה כהן (סעיף 3.26 לסכומים). בקשתה לסמוך דווקא על חישוביו של כהן היא בגדר שינוי שאין להתירו. לא התבקש (ולו לחילופין) להסתמך על רו"ח כהן.

6.זאת ועוד: המערערת לא טענה, וממילא לא הראתה כי הסכום שקבע בית המשפט המחוזי עולה על הסכום שנזכר בכתב התביעה על כן, אף בהנחה שהמערערת צודקת בטענתה לגבי הפריט הספציפי בו עסקינן – אין בכך די (ראו והשוו: ע"א 222/64

אגד נ' מדינת ישראל , פ"ד יח(4), 291, 297 (1964); ע"א 230/87

מינהל מקרקעי ישראל נ' נגה אלקטרוניקה בע"מ ((לא פורסם), פסקה 2 לפסק הדין (1993)); ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות נ' הירסבורג ((לא פורסם), פסקה 26 לפסק הדין (1999)).

המועד הקובע לתחילת חישוב ההצמדה - 11/75 או 5/76.

7.בית המשפט המחוזי קבע, בפסק הדין הראשון, "מועד קובע" לתחילת מרוץ ההצמדה ליום בו נתקבל חשבון המועצה בו סוכמו התשלומים והוא נובמבר 1975. מועד זה נקבע בהעדר נתונים מדויקים מתי התקבלו הכספים; בית המשפט העליון קבע כי את חישובי ההצמדה יש לערוך כאמור בפסק הדין המחוזי "ועל פי מסמכים עליהם יסכימו הצדדים". מסמכי הנהלת החשבונות המקוריים לא נשמרו אצל המערערת בחלוף השנים ואולם המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי את המוצגים מש/1 ו-מש/2 שהם מסמכים שנערכו לצורך ההתחשבנות, על ידי מנהל החשבונות של השותפות, בריקמן, בשנת 1988. בריקמן העיד כי ערך את המסמכים על יסוד מסמכי הנהלת החשבונות שהיו קיימים (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 24.6.2004). ברדיצ'ב לא היה מוכן לסמוך על מסמכיו של בריקמן וציין ש"אין בנייר הזה שום אסמכתא זה נייר" (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 24.6.2004). גם בהנחיית בית המשפט שניתנו למומחה לפני שמיעת הראיות (החלטה מיום 21.7.2003) הורה בית המשפט לחשב את הרווח מנובמבר 1975.

8.בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי לא ניתן לקבוע במדויק את מועדי התשלום לאחר נובמבר 1975 "על סמך ראיות קבילות בעלות משקל ראוי". ב"כ המערערת קובל על כך שבית המשפט קבע כי לא ניתן לערוך חישוב מדויק. המסמכים מש/1 ו-מש/2 מאפשרים לדעתו עריכת חישוב כזה. היה על בית המשפט לקבוע אם אין הוא מאמין לבריקמן שהעיד כי חישוביו נערכו על סמך מסמכי הנהלת חשבונות מזמן אמת. ב"כ המערערת מבקש שנתערב בענין זה ושנקבע שהמועד הקובע הוא (באופן ממוצע) מאי 1976 ולא נובמבר 1975, וזאת על סמך מסמכי בריקמן.

9.איני סבורה שבענין זה עלינו להתערב. מותר היה לבית המשפט המחוזי שלא להסתמך על תיעוד שאיננו מזמן אמת ולדרוש דווקא תיעוד מקורי של הנהלת חשבונות. ועוד: כל עוד לא הסתיימה ההתחשבנות, אף שמדובר בהתחשבנות ממושכת צריכה היתה המערערת לשמור את מסמכי הנהלת החשבונות המקוריים ואם לא עשתה כן אין לה אלא על עצמה להלין.

10.סוף דבר: הגיעה השעה לסיים את ההתדיינות ארוכת השנים. יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס :

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופטת א' חיות :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת מ' נאור.