ע"א 4583/01 אבינועם וירחמיאל נ. עמיגור חב' לניהול נכסים בע"מ

המערערים, בני-זוג בשנות ה60-' לחייהם, כרתו עם המשיב 2 בשנת 1989 חוזה לרכישת זכויות בדירה בבית משותף באשקלון, ובחצר הנמצאת ליד הבית. סביב החצר נבנו קיר אבן וגדר מתכת על-ידי אחד הבעלים הקודמים של דירתם (להלן: הבעלים הקודם), שבעצמו רכש את זכויותיו מן המשיבה 1 (להלן: עמיגור). בטרם נכרת החוזה, הוצגו בפני המערערים תשריט ומספר אישורים מטעם עמיגור, חלקם מסוף שנות ה50-', המעידים על-כך שהזכויות בחצר צמודות לזכויות בדירה.

כעבור מספר שנים, נתגלע ביחס לחצר סכסוך בין המערערים לבין שכניהם, המשיבים 4-3, שרכשו דירה בבית המשותף בשנת 1983. במהלך התדיינות בין הצדדים בפני המפקח על המקרקעין, הוברר למערערים כי הזכויות בחצר הן חלק מן הרכוש המשותף, ואינן צמודות לזכויות בדירתם. בתגובה לפנייתם בעניין זה, מסרה עמיגור למערערים, כי "החלוקה [המתוארת בתשריט] היא פנימית לצורכי גנון בלבד ולא לצורכי תוספת בניה, וחלוקה זו לא תרשם בפנקסי המקרקעין".

המערערים הגישו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע תובענה כנגד המשיבים למתן הצהרה שלפיה הזכויות בחצר שייכות להם, או כי למצער נוצרה ביחס לחצר זיקת הנאה לטובתם.

בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי נקבע, בין היתר, כי המסמכים שנמסרו על-ידי עמיגור לבעלים הקודם (וממנו הועברו למשיב 2 ומאוחר יותר למערערים) לא הקנו זכויות בחצר, משום שהאמור בהם לא בא לידי ביטוי בהסכמי חכירה מאוחרים שנכרתו בין הבעלים הקודם לבין עמיגור ומינהל מקרקעי ישראל, שהקרקע רשומה על-שמו. עוד נקבע, כי המערערים רכשו את הזכויות בדירתם לאחר שהודע להם כי קיים סכסוך ביחס לחצר. תובענת המערערים נדחתה, והם חויבו לשאת בהוצאות עמיגור בסך 6,000 ש"ח, ובהוצאות המשיבים 4-3 בסך 6,000 ש"ח.

על פסק-דין זה הגישו המערערים ערעור לבית-משפט זה. כן הגישו את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ככל שהוטל עליהם מכוחו חיוב לשאת בהוצאות עמיגור ובהוצאות המשיבים 4-3. לטענת המערערים, נוכח הסיכוי הגבוה לכך שערעורם יתקבל, יש להתחשב במצבם הכלכלי הקשה ובמצבם הבריאותי, המטיל עליהם מעמסה כבדה של הוצאות רפואיות, ולעכב את ביצוע פסק-הדין.

עמיגור הודיעה בתגובה, כי היא מסכימה לבקשת המערערים לעיכוב ביצוע, ואילו המשיבים 4-3 הודיעו, כי הם מתנגדים לבקשה, וזאת מן הטעם שמדובר בחיוב כספי, שאין הצדקה לעכב את ביצועו.

לנוכח הסכמת עמיגור לעיכוב ביצוע פסק-הדין, נותר לדון רק בעיכוב החיוב שהוטל בפסק-הדין על המערערים לשאת בהוצאות המשיבים 4-3.

בעניין זה הגעתי לכלל דעה, כי הגם שמדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי בלבד, הרי שנוכח מכלול נסיבות העניין, מן הראוי להורות על עיכוב ביצוע על-מנת לאפשר למערערים, שתשלום ההוצאות מכביד עליהם, למצות את ערעורם.

אשר-על-כן, אני מעכבת את ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור שהוגש לבית-משפט זה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.