ע"א 4597/08 ליר תעשיות לבידים בע"מ נ. יעד מגשימים (1998)בע"מ

1.

המשיבה, יעד מגשימים (1998) בע"מ (להלן: יעד ), שכרה נכס מקרקעין מן המערערת, ליר תעשיות לבידים בע"מ (להלן: ליר ), והחזיקה בו שלוש שנים. על פי ההסכם שבין הצדדים, יכולה הייתה המשיבה להחזיק בנכס במשך תקופה של שש שנים סך הכל וזאת מכוח אופציה שניתנה לה במסגרת החוזה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צ' ברון) קבע בפסק דינו כי ליר לא גילתה ליעד נתונים בדבר מצבו התכנוני של המושכר – נתונים שאותם הייתה חייבת לגלות ליעד. על כן, נקבע כי בידי יעד היתה עילה לביטול החוזה וכי יעד אף זכאית לפיצויים מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

2.

על קביעה זו, כמו גם על הפיצוי שקבע בית המשפט, הוגש הערעור שלפנינו. ואולם, לאחר שמיעת הערותיו של בית משפט זה, הודיע בא כוח ליר כי הוא חוזר בו מן הערעור בעניין אחריותה של ליר להביא לידיעת יעד נתונים בדבר מצבו התכנוני של המושכר וכי הוא מצמצם את ערעורו לשאלת גובה הנזק של יעד ושיעור הפיצוי המגיע לה. בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעם יעד, השמאי אריה פלינר, פסק בית המשפט המחוזי פיצוי בגובה 219,231 ש"ח לטובת יעד, וזאת בשל ההוצאות הקשורות לפירוק מפעלה של יעד והקמתו מחדש. בערעור שלפנינו ביקש בא כוח ליר להתערב בסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי לאחר בחינה של רכיבי חוות הדעת אחד לאחד. לא ראינו מקום לבחינה כזו, שהיא בבחינת התערבות בעובדות שקבעה הערכאה הדיונית, פרט לעניין אחד: לדעתנו, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לכך שבסופו של יום,

יעד שהתה במושכר במשך מחצית מן התקופה החוזית המקסימאלית. אין מקום לפסוק ליעד פיצוי בגין מלוא השקעות שונות שלה במושכר, שכן יעד עשתה שימוש בהשקעות אלה במהלך מחצית מתקופת השכירות וממילא על פי תנאי ההסכם, בתום תקופת השכירות, לא הייתה יכולה יעד ליטול השקעות אלה עימה. עוד היה מקום להתחשב בכך שיעד הייתה צריכה לפרק את המתקנים אשר במפעלה ולהרכיבם מחדש בתום תקופת השכירות. יש לתת משקל לכך שיעד היתה במושכר במשך מחצית תקופת השכירות. על כן, החלטנו להפחית מן הסכום שנפסק לטובת יעד בבית המשפט המחוזי סך של 80,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

3.

כיוון שהערעור בשאלת האחריות נמחק על פי המלצת בית המשפט ואילו הערעור בעניין סכום הפיצוי התקבל באופן חלקי – לא יהיה צו להוצאות בערכאתנו.