ע"א 4629/01 דן שרון נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שטופמן), לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ש' בן שלמה).

2.המבקש היה בעל רשיון עריכת דין עד אשר, עקב הרשעות פליליות שצבר, הוצא לצמיתות בשנת 1990 מלשכת עורכי הדין. המבקש עבד כמנהל בחברה, אשר במהלך שנת 1997 הוגדרה כחברה מוגבלת על ידי בנק ישראל לפי סעיף 2 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א1981-. המבקש התייצב כנציג החברה בבית משפט השלום בכפר סבא וביקש כי תחילת ההגבלה תעוכב עד שיישמע הערעור שהגישה החברה על החלטת בנק ישראל בעניין זה. בעקבות הדיון במעמד צד אחד החליט בית משפט השלום בכפר סבא כי:

"1. לפי הודעת עו"ד שרון [הכוונה למבקש - ש.ל.] ניתנה הסכמת המשיב לבקשה.

2.אני נותן צו כמבוקש".

בעקבות דברים אלה הורשע המבקש בעבירות של שיבוש מהלכי משפט וקבלת דבר במרמה - עבירות לפי סעיפים 244 ו - 415 לחוק העונשין, תשל"ז1977- (בהתאמה) וכן בעבירה של התחזות לעורך דין, לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961-. בית משפט השלום גזר על המבקש שמונה עשר חודשי מאסר, מתוכם ששה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, וכן הפעיל עונש מאסר מותנה למשך שמונה עשר חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המבקש. בית המשפט חפף שלושה חודשי מאסר מתוך השישה שפסק למבקש לעונש המאסר המותנה שהפעיל, כך שבפועל נגזר על המבקש לרצות עשרים ואחד חודשי מאסר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש הן על הכרעת הדין והן על העונש.

3.לטענת המבקש לא היה מקום לקבל כראיה את החלטת שופט בית משפט השלום בכפר סבא בה פירט השופט את השתלשלות העניינים שהובילה למתן הצו כמבוקש במעמד צד אחד, שכן מדובר ב"אמרת עד" אשר לא ניתן להגישה כאשר הנאשם איננו מיוצג כפי שהיה המבקש בענייננו; זאת, לפי הוראת סעיף 10ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א1971-. עוד טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בהערכת הראיות משאישר את הרשעתו גם בהתעלם מאותה החלטה.

4.דין הבקשה להידחות. טענת המבקש בעניין מעמדה הראייתי של החלטת שופט בית משפט השלום בכפר סבא בה פורטה השתלשלות העניינים שהובילה להחלטה נשוא ההרשעה לא הוכרעה בבית המשפט המחוזי, אשר לא נזקק לעניין זה לאור יתר הראיות שהיו לפניו; ואני נוטה לסברה שגם לגופה אין בה ממש. טענותיו האחרות של המבקש מתייחסות כולן לממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאות שקדמו לי, ואין הן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות לערער בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע העונש. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי.