ע"א 4640/06 רות סימון שרפ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

המבקשת, המתגוררת באוסטרליה, היא בעליו של בית מגורים המצוי ברחוב הולנד 15 בחיפה. בשנת 1992 שעבדה המבקשת את הנכס לטובת בנק לאומי, הוא משיב 1 בבקשה זו, להבטחת חובותיה של חברה העוסקת בשירותי ניקיון ואחזקה ("מ.א.ג. (1988) חברה לשירותי ניקיון אחזקה וכוח אדם בע"מ") המצויה בבעלותו של קרוב משפחה – גידי ברקוביץ (להלן: "ברקוביץ"). בשנת 2000, לאחר שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים, ביקש הבנק לממש את השעבוד על הדירה, ופתח לשם כך בהליכי הוצאה לפועל. בתגובה, הגישה המבקשת תביעה בבית-המשפט המחוזי בחיפה, בה עתרה לפסק דין המורה על בטלותו של שטר המשכון עליו חתמה. בית-משפט קמא (כב' השופט י' עמית ) דחה תביעה זו, וכנגד פסק-דינו הגישה המבקשת ערעור, ועימו בקשה לסעד זמני שימנע מהמשיבים להמשיך בהליכי המימוש שהם נוקטים עד להכרעה בערעור. נטען, כי בדירתה של המבקשת מתגורר ברקוביץ ומשפחתו, ואלה עוסקים היום במתן שירותי קייטרינג המופעלים מהדירה. בנסיבות אלה, נטען, פינויים יהיה כרוך בנזק רב, ומאידך, אם יידחה הערעור, דבר לא ימנע מהמשיבים לממש אז את זכויותיהם בדירה ולזכות בכספם.

המשיבים מתנגדים למתן הסעד הזמני המבוקש, ומדגישים כי המבקשת – בעלת הדירה – כלל אינה מתגוררת בה, ואין כל רלוונטיות לנזק שנטען כי ייגרם לבני משפחת ברקוביץ. ועוד נטען, כי הדירה בה עוסק הערעור אינה בית מגורים רגיל כי אם "בית מידות בשכונה יוקרתית בחיפה" (עמ' 4 לתגובת המשיבים מיום 21.9.06), ועיכוב הליכי המימוש יביא לתפיחתם של החובות מעבר לשווי הדירה, באופן שיסב למשיב 1 נזק. כן נטען, כי ייפוי הכח שהמבקשת חתמה עליו באוסטרליה, לשם ייצוגה בידי עו"ד י' אהרוני במסגרת בקשה זו, לא נערך בהתאם להוראות סעיפים 30-31 לפקודת הראיות, ומשכך, אין להסתמך עליו בישראל.

בתאריך 9.11.06 אפשרתי לברקוביץ, אשר כאמור הוא ומשפחתו מתגוררים בדירה, להודיע את עמדתו בסוגית מימוש השעבוד. בהודעתו מיום 26.11.06 מסר ברקוביץ כי בהליך משפטי נוסף, שנפתח בבית-המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 141/06), ביקש בנק איגוד לישראל בע"מ להצהיר כי בעליה של הדירה הוא ברקוביץ (ולא המבקשת).

כידוע, הכלל הנוהג הוא כי הגשתו של ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) או מתן סעד זמני, שכן צד שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה. יחד עם זאת, נוכח נסיבותיו של מקרה זה, והחשש כי השלמת המימוש תיצור מצב בלתי הפיך – ומבלי להביע עמדה באשר לסיכוייו של הערעור – סבורני כי יהיה נכון להורות על מתן הסעד הזמני המבוקש, האוסר על משיבה 1 להמשיך בהליכי מימוש השעבוד עד להכרעה בערעור, וכך אני מורה. יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מהפגם שנפל ביפוי-הכח שנחתם בידי המבקשת, אשר בקיומו מודה אף היא בהודעתה מיום 8.1.07, ושלא תוקן עד עתה חרף הזמן הרב שעמד לרשותה. משכך, אם לא תפקיד המבקשת יפוי-כח כדין תוך 14 ימים – ייחשב הסעד הזמני כבטל.