ע"א 465/02 חיים שחק נ. שר העבודה והרווחה

1.ביום 15.1.2002 הגישו המבקשים לבית משפט זה עתירה (מתוקנת) למתן צו על תנאי וצו ביניים. טענתם העיקרית היא לביטולה של תקנה 7א לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד)(תיקון), תשס"א – 2001 (להלן: התקנה). תקנה זו קובעת הסדר על פיו יכולה אגודה המסווגת כקיבוץ לעבור למנגנון של "תקצוב צריכה שונה בין החברים בשים לב לוותק החבר ולתרומתו לקיבוץ" תוך שינוי תקנונה בהתאם, וזאת לתקופת נסיון של שנה מבלי הכרח לשנות את תקנון הקיבוץ על פי התנאים הנקובים בו ברגיל לשם שינוי, אלא ברוב של שני שליש מן התומכים המהווים לפחות 60% מן החברים. התקנה קבעה עוד, כי ניתן להאריך את תקופת הנסיון לשנה נוספת וכן כי עם תום תקופת הנסיון יתבטל התיקון מאליו אלא אם כן תוקן התקנון על פי התנאים הרגילים הקבועים בו לשינוי או שתוקן ברוב הספציפי שנקבע בתקנה מלכתחילה לתקופת הנסיון, קרי, רוב של שני שליש מן המצביעים המהווים לפחות 60% מחברי הקיבוץ. העותרים-המבקשים טענו כי דין התקנה להתבטל בהיות התקנתה חריגה מסמכות; כי מהווה היא התערבות פסולה בתקנון הקיבוץ ובהסכמת חבריו וכי פוגעת היא בזכויות היסוד של חברי הקיבוץ במידה העולה על הנדרש. משיבים 1 ו – 2 (הם שר העבודה והרווחה ורשם האגודות השיתופיות ולהלן המשיבים) טענו כי יש לדחות את העתירות. לטענתם, בין היתר, התקנה הותקנה כדין והיא פרי של צורך שקם בקיבוצים רבים לבחון לתקופת נסיון את האפשרות לעבור למבנה כלכלי אחר, כמו גם הקושי שנוצר בשינוי התקנונים לצורך זה בשל דרישות נוקשות לשינויים.

2.ביום 6.9.2004 הוגשה בפני בקשה מטעם המבקשים להורות על מתן צו למתן פרטים נוספים מטעם המשיבים. המבקשים טענו כי פנו ביום 8.6.2004 למשיבים בבקשה לקבלת פרטים נוספים אולם לא נענו בפירוט הנדרש ועל כן ביקשו מבית משפט זה מתן צו למתן פרטים נוספים בשורה ארוכה של נושאים שידונו להלן בהרחבה. ביום 7.9.2004 ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה. התגובה הוגשה ביום 14.9.2004 באיחור של יום, וצורפה לה בקשה להארכת מועד ביום אחד מפאת עומס עבודה אצל רשם האגודות השיתופיות. יאמר כבר עתה כי דין הבקשה להארכת מועד להתקבל, בייחוד נוכח סד הזמנים שנקבע לתגובה והפרטים הרבים שנתבקשו כמו גם היעדר נזק למשיבים במתן אורכה זו. לגופו של עניין, טענו המשיבים, כי כבר בתכתובות הקודמות בין הצדדים הועברו למבקשים הפרטים שנתבקשו או שניתן הסבר מספק וענייני לאי מסירת פרטים שלא נמסרו.

3.נוכח יריעת המחלוקת הרחבה בין הצדדים בנושאים השונים שבבקשה שבפני, אדון בכל אחת מן הטענות בנפרד, וזאת בשים לב לעקרון הכללי לפיו ההכרעה בבקשה מעין זו צריכה להיות מוסבת בעיקרה על תצהיר התשובה לעתירה במובן זה שיעוד הבקשה הוא למסור פרטים נוספים ומפורטים בעיקר לגבי האמור בתצהיר התשובה. מטרת הפרטים הנוספים היא, על כן, לא כלי לבירור האמת אלא כלי שתכליתו לאפשר לכל אחד מבעלי הדין להתחקות ביתר הצלחה אחרי הנימוקים – של חוק או של עובדה – הכלולים בכתב טענותיו של חברו (ראו ר' הר-זהב, סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק

69 (1991)). זהו למעשה מבחן כפול המבוסס הן על בחינת הרלבנטיות של הפרטים הנדרשים ליריעת המחלוקת כפי שהיא עולה מטיעוני הצדדים, והן על מהותיות הפרטים במובן זה שנדרש להראות כי המדובר בפרטים שיש בהם ממש ושיש בהם כדי לקדם את הדיון וההכרעה בעתירה (ראו בג"ץ 3189/02 קופת חולים מאוחדת נ' שר האוצר (לא פורסם)).

4.המשותף למרבית הפרטים הנוספים שנתבקשו הוא שהם באים לבסס למעשה את טענת המבקשים לפיה התקנת תקנה 7א לא נדרשה מלכתחילה ולחלופין, כי היא לא נאכפת ולא מיושמת בפועל ומכאן שהיא לא נדרשת והתקנתה היתה שלא כדין. אעמוד על הטענות בהקשר זה כסדרן, על פי הנקודות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין בהליך שבפני.

5.סעיף ב' לבקשה לפרטים נוספים (להלן הבקשה) דרש לקבל מידע אודות קיבוצים שקיבלו מרשם האגודות השיתופיות אישור לחלוקת שכר דיפרנציאלי ללא דרישה לשינוי תקנון הקיבוץ. המשיבים טענו כי לאחר התקנת תקנה 7א לא ניתן אישור כאמור, אלא אם היה זה שינוי רגיל של התקנון או פעולה על פי התקנה החדשה. אשר לתקופה שקדמה להתקנת התקנה, עמדת המשיבים היא כי אין בשאלה אם ניתנו אישורים בתקופה זו רלבנטיות לעתירה הנוכחית ומכל מקום אין מידע זה זמין למשיבים בעת הזו שכן השגתו מחייבת עיון בכל תיקי הקיבוצים שבידיו. אכן, החשיבות של מידע זה לטענת העותרים היא כי יש בו כדי להראות כי עוד קודם להתקנת התקנה ניתנו אישורים לשינוי התקנון שלא בפרוצדורה הרגילה ומכאן שהתקנת התקנה לא נדרשה כלל ועיקר. אולם, מקובלת עלי עמדת המשיבים בעניין זה כי די בתשובתם ככל שהיא מתייחסת לתקופה שלאחר התקנת התקנה. כך, שכן ברי מתשובת המשיבים לעתירה כי הטעם העיקרי להתקנת התקנה – לשיטתם – הוא צורך מעשי שהתעורר בקיבוצים בתקופת נסיון לבחינת שינוי במבנה הכלכלי. השאלה אם ניתנו אישורים קודם לאישור התקנה היא בעלת חשיבות משנית בהקשר זה, בייחוד שעה שהעתירה מבוססת רובה ככולה על חוסר סמכות וחוסר סבירות התקנה עצמה ולא על היותה מיותרת נוכח פרקטיקה של רשם האגודות השיתופיות. כך בייחוד אם יושם אל לב, כי לשיטת העותרים לא היה מקום ליתן אישורים מעין אלו לקיבוצים לשינוי במבנה השכר לא קודם לתקנה ולא לאחריה. מכאן, שלהוכחת מתן אישורים קודם להתקנת התקנה יש משקל סגולי מוגבל בהקשר לעמדת העותרים לגוף העניין ובכך יש כדי להשליך על הבקשה שבפני. אשר על כן יש לדחות את בקשת המבקשים בראש זה. ממילא איני נצרך להכריע בטענת המשיבים לפיה בשל הקושי בהשגת המידע אין לחייבם במסירתו למבקשים בגדרי ההליך שבפני.

6.סעיף ג' לבקשה ביקש פרטים אודות שמות הקיבוצים שקיבלו מרשם האגודות השיתופיות אישור לשינוי קבוע בתקנון (להבדיל מאישור לתקופת נסיון על פי תקנה 7א). מטרת השאלה, לטענת המבקשים, היא לברר אם יש ממש בטענת המשיבים בדבר קושי בגיוס רוב נדרש לשינוי התקנון. המשיבים בתגובתם טענו כי רשם האגודות השיתופיות אינו עורך רשימה כוללת של אישורים והחלטות אלא שכל החלטה מצויה בתיק האגודה השיתופית הרלבנטית. מתן מענה לשאלת המבקשים בהקשר זה תצריך לטענת המשיבים מאמץ לא סביר לשם השגת המידע ומסירתו ומכאן שאין להיענות לבקשה. אכן, עמדת המשיבים בעתירה עצמה היא כי תקנה 7א נדרשה בין היתר בכדי להתגבר על הקושי בגיוס רוב לשם שינוי התקנון על פי הקבוע בתקנון עצמו (סעיף 20 לתשובה). הפרטים הנדרשים, על כן, אינם בכדי להביא ליתר פירוט של הנימוקים שהובאו על ידי המשיבים אלא, הלכה למעשה, בכדי לקעקע את התשתית העובדתית או להוכיח אותה. לא זו מטרת הבקשה לפרטים נוספים, ואם סבורים המבקשים כי הבסיס העובדתי לעמדת המשיבים הוא רעוע ובלתי מנומק דיו – ואיני מביע בכך כל עמדה כמובן – יכולים הם לטעון לכך במסגרת טיעוניהם בעתירה ולא במסגרת ההליך שבפני (ראו והשוו בג"ץ 7015/02 כיפאח מחמד אחמד עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם)). אשר על כן, גם דין טענה זו להידחות.

7.סעיפים ד' ה' ו – י' לבקשה התרכזו בבקשת פרטים אודות צעדי אכיפה שנקט רשם האגודות השיתופיות בהקשר תקנה 7א – ובעיקר בהקשר לאי עמידה בתנאיה. סעיף ד' וסעיף י' ביקשו פרטים אודות צעדים שננקטו נגד קיבוצים אשר חילקו שכר דיפרנציאלי בלי שינוי התקנון או לאחר שתמה תקופת הנסיון; סעיף ה' ביקש לדעת פרטים אודות הדרך בה עמד רשם האגודות השיתופיות על קיומה של תקנה 7א לאחר תום תקופת הנסיון. הבסיס המשותף לראשי טענה אלו הוא לאפשר למבקשים להוכיח את טענותיהם לפיהן רשם האגודות השיתופיות נמנע מאכיפת החוק על הקיבוצים תוך תוצאה של פגיעה קשה בחברי קיבוץ שהשינוי פגע בהם באופן חמור וכי התקנה שהותקנה היא בלתי הפיכה במובן זה שגם לאחר שתמה תקופת השינוי לא נאכפת חזרה למצב שקדם לתקופת הנסיון. המשיבים השיבו לבקשות המבקשים בהקשר זה, כי בימים אלה מותקנות תקנות חדשות ליישום המלצותיה של הועדה הציבורית לעניין הקיבוצים ובתקופת ביניים זו שעד התקנת התקנות "לא ראינו מקום לנקוט... בצעדים נגד קיבוצים אלה". עוד נטען כי אין בידי רשם האגודות השיתופיות מידע על קיבוצים המנהיגים שינוי ללא תיקון התקנון. אין רשימה קיימת בנדון של שינויים וכל מקרה נבחן וטופל על פי נסיבותיו. דעתם של המבקשים לא נחה מתשובה זו שכן היא לשיטתם לא מפורטת דיה ובעיקר לא מתייחסת לתקופה שקדמה לגיבוש ההמלצות של הועדה הציבורית לעניין הקיבוצים. עיינתי בטענה זו ובנימוקיה הנרחבים. נחה דעתי כי דינה להידחות. מרבית המידע שנתבקש על ידי המבקשים בהקשר זה, נענה. המשיבים פירטו את מדיניות האכיפה שלהם ואת הגורמים לה, ואף הוסיפו בתגובתם לבקשה שבפני נתונים נוספים הקשורים לטיפול פרטני בבעיות ספציפיות שהתעוררו בפני רשם האגודות השיתופיות. זאת ועוד: יש לשוב ולהדגיש כי העתירה שהגישו המבקשים באה בראש ובראשונה לתקוף את חוקיות וחוקתיות תקנה 7א, ולא את מדיניות האכיפה של רשם האגודות השיתופיות. ככל שהמידע שנדרש הוא בכדי להראות כי התקנה אינה ראויה בשל מדיניות האכיפה שלה, הרי שנחה דעתי כי הנתונים שהובאו בעניין זה כמו גם נימוקי המשיבים מספיקים לנדון ואין במסגרת הבקשה שבפני עילה לחיובם בפרטים נוספים.

8.בסעיף ח' לבקשה נתבקשו נתונים ופרטים באשר לקיבוצים שהם משיבים לעתירה ובכל הנוגע לאישורים שניתנו לאותם הקיבוצים לתקן את תקנוניהם לתקופת נסיון. בין היתר ביקשו המבקשים לדעת "מהו המועד בו החל הקיבוץ בפועל לחלק שכר דיפרנציאלי; מהו המועד בו הצביעו חברי הקיבוץ על החלטה בדבר שינוי תקנון הקיבות לתקופת נסיון; מהו המועד בו ניתן אישור (אם ניתן) לקיבוץ לתיקון התקנון לשנת נסיון נוספת" וכיוצ"ב שאלות מפורטות שתכליתן היא אחת : לבחון באיזה אופן מקויימות הוראות התקנה בידי רשם האגודות השיתופיות. המשיבים השיבו למרבית השאלות שנשאלו בהקשר זה כי "הרשם אינו רשאי למסור נתונים אלו. ניתן להפנות את השאלה לכל קיבוץ וקיבוץ". דעתם של המבקשים לא נחה מתשובות אלה. לדידם המדובר במידע שכל כולו מצוי בידי רשם האגודות השיתופיות ואמור לעלות מתוך פניותיהם של הקיבוצים אל הרשם בבקשה לשינוי התקנון באופן קבוע או לתקופת נסיון. בתשובה לבקשה שבפני שינו המשיבים מתשובתם והודיעו לבית המשפט כי נוכח העובדה שמדובר במספר מוגדר של קיבוצים אשר כולם צורפו כמשיבים לעתירה וכן נוכח המהות הטכנית של הפרטים שעל מסירתם עומדים העותרים-מבקשים, "מוכן הרשם למנות אדם שיבדוק את התיקים. המידע שימצא בהם ביחס לסעיף 36 לבקשה יועבר לעותרים", עוד לפני הדיון בעתירה. מכאן, שהלכה למעשה באו המבקשים על סיפוקם בראש טיעון זה ואין אני נצרך להכריע בו עוד. יצויין, כי בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית באשר להליך בו אושר שינוי התקנון בקיבוץ גבעת חיים (סעיף 31 לבקשה שבפני וסעיף 5 לתשובת המשיבים), אולם אין מחלוקת זו נוגעת לבקשה למתן צו לפרטים נוספים ועל כן לא אביע בה כל עמדה.

9.סיכומם של דברים, לא מצאתי יסוד ועילה להיענות לבקשה שבפני על כל ראשיה, אם לגופם של ראשי הטיעון ואם בשל ייתור הבקשה בשל נכונות המשיבים להשלים את הפרטים שנתבקשו. מכאן, שדין הבקשה להידחות. למותר לציין כי אין בהחלטתי זו כל נקיטת עמדה באשר לגוף העתירה והטענות שהועלו בה. נוכח תוצאה זו והנמקתה, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות לטובת מי מן הצדדים.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה ללא דיחוי.