ע"א 465/20 פלוני נ. הרשות הפלשתינית

1.

הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נדחתה על הסף תביעת המערערים כנגד המשיבה (להלן: הרש"פ ). המדובר בתביעת נזיקין בגין הפיגוע בצומת הגבעה הצרפתית ביום 19.6.2002, פיגוע שבמהלכו נהרגה אמם של המערערים.

2.

נאמר בקצרה, כי לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, ואנו מאמצים אותו מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

למעלה מן הצורך, נציין כי המערערים טענו להארכת תקופת ההתיישנות מן הטעם שמרבית עורכי הדין בישראל לא ידעו על קיומן של עילות תביעה ישירות נגד המשיבה בגין ביצוע פיגועי טרור; כי נושא מעמדה של הרש"פ וחסינותה מפני תביעה לא היה ברור; כי מרבית נפגעי הטרור לא הבינו שקיימת עילת תביעה נגד הרש"פ; כי על פי ייעוץ משפטי שקיבלו המערערים נאמר להם כי לא עומדת להם עילת תביעת נזיקין כלפי המשיבה; וכיו"ב טענות.

טענות אלה דינן להידחות. סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע מבחן סובייקטיבי אך גם מבחן אובייקטיבי. הלכה פסוקה עמנו, כי תקופת ההתיישנות אינה נעצרת בשל אי הבנת הדין או עד לקבלת חוות דעת משפטית, שאם לא כן אין לדבר סוף:

"קשה להלום כי תחילת מירוץ ההתיישנות תהיה תלויה בשאלה מתי פנה הניזוק לעורך דין או מתי פנה לקבלת חוות דעת רפואית-מקצועית, או מתי גילה את הוראת הדין או התקדים המשפטי הרלבנטי. שאם תאמר כך, תחילת מירוץ ההתיישנות נמצאת בשליטתו הבלעדית של התובע, בניגוד לרציונלים שבבסיס מוסד ההתיישנות" (ע"א 1960/11 אלמוג נ' שירותי בריאות כללית , בפסקה 8 (6.5.2013)).

משך כל השנים שחלפו, לא נוספו כל עובדות חדשות, והמערערים לא הצביעו על עובדה חדשה שנודעה להם ואשר לא יכולה הייתה להיות ידועה להם קודם לכן. גם פסק הדין שניתן, ולפיו אין לרש"פ חסינות דיונית מפני תביעות נזיקין של נפגעי טרור, אינו מהווה עובדה חדשה לצורך סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, כפי שפסק דין המפרש הוראת חוק הוא מעצם טיבו דקלרטיבי ופועל למפרע, בגדר הצהרה על פירושו של החוק (השוו ע"א 2444/90 ארואסטי נ' קאשי , פ"ד מח(2) 513 (1994)).

4.

סוף דבר, שעם כל הצער על האובדן שחוו המערערים, תביעתם התיישנה ואין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא.

אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.