ע"א 4673/17 דוד גוזלן נ. חגי אולמן -עו"ד בתפקידו כמנהל מיוחד

1.

מונחת לפני בקשה לעיכוב ביצוע הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו 12.5.2017 (פר"ק 18532-12-16; כב' השופט ח' ברנר ), אשר נעתר לבקשת משיב 1 (להלן: הנאמן ), ואישר את המתווה שהציע להמחאת הזכויות של חברת יובל בניה ונכסים בע"מ, המצויה בהקפאת הליכים (להלן: החברה ). על פי מתווה זה, הזכויות ב-5 מן הפרויקטים שהחזיקה החברה יימכרו לקבוצה בראשות המערער (להלן: קבוצת גוזלן ), שהינו בעל השליטה בחברה – ואילו הזכויות ב-8 פרויקטים אחרים יימכרו למשיבה 2 (להלן: קבוצת ימין ).

רקע וטענות הצדדים

2.

ביום 15.1.2017 – כחודש ימים לאחר שניתן לחברה צו להקפאת הליכים, ומשיב 1 מונה כמנהל מיוחד לאכיפת אגרות חוב וכנאמן לצורך בדיקת היתכנותו של הסדר הבראה – אישר בית המשפט המחוזי לנאמן לפתוח בהליכי מכירה של הזכויות בפרויקטים שבידי החברה. זמן קצר לאחר מכן, נקבע כי גורמים המתעניינים ברכישת זכויות החברה יוכלו להגיש הצעות "על גבי טפסי ההצעה שנערכו על ידי הנאמן" עד ליום 5.2.2017. לאחר הערכת ההצעות שהתקבלו, ובהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.3.2017, הציג הנאמן לדיירי הפרויקטים את ההצעות הרלוונטיות והעניק להם 7 ימים לצורך גיבוש עמדתם. בשלב זה, הגישה קבוצת גוזלן הצעת הסדר מטעמה, וביום 10.3.2017 קיבל בית המשפט קמא את עמדת הנאמן והורה לו לפנות לקבוצה בדרישה להצגת "הצעה משופרת, במתווה שונה" – שאכן הוגשה בראשית אפריל 2017 – ולהביא את הצעתה לידיעת הדיירים. ביום 25.4.2017 דיווח הנאמן לבית המשפט על שתי ההצעות שהגיעו לקו הסיום, וציין כי אין ביניהן "פער מהותי". בנסיבות אלה, סבר הנאמן כי יש לייחס חשיבות רבה לעמדת הדיירים – וביקש לאשר את המחאת הזכויות בהתאם להעדפותיהם. קבוצת גוזלן התנגדה לחלוקה המוצעת וטענה כי יש לבכר את הצעתה ביחס לכל הפרויקטים. כאמור, ביום 12.5.2017 אימץ בית המשפט המחוזי את עמדת הנאמן, והורה על חלוקת הזכויות בפרויקטים באופן התואם את העדפות הדיירים.

בפתח החלטתו, הדגיש בית המשפט קמא כי "שומה על בית המשפט לשקול גם שיקולים של קביעת נורמות התנהגות ראויות [...] ומניעת תופעה של תכסיסנות, תוך שמירה על אמון הציבור בהליכי מימוש נכסים" – ולא לראות בהשאת התמורה לנושים את חזות הכול. לגופו של עניין, נקבע כי לאור המורכבות והרגישות של פרויקטים להתחדשות עירונית, יש לייחס משקל מכריע להעדפות הדיירים, שכן התעלמות מהן תהווה "מתכון בטוח לתביעות, סכסוכים אינספור, תקלות ועיכובים". זאת במיוחד על רקע התנהלות קבוצת גוזלן – שבראשה עומד בעל השליטה בחברה שקרסה, ואשר הגישה את הצעתה באיחור רב ותוך חריגה מן ההוראות – היוצרת חשש ממשי לגבי קיום חיוביה בעתיד. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענת קבוצת גוזלן כאילו נמנעה ממנה גישה שווה לדיירים, וקבע כי אין לעכב את ההליך לצורך בחינת הצעות חדשות ומאוחרות שהעלתה – הואיל והדבר יביא לפרישת קבוצת ימין ולגלגול סיכון מיותר לפתחם של הנושים.

בערעורו – שהוגש תחילה כבקשת רשות ערעור, אך סיווגו שונה בהחלטתי מיום 30.7.2017 – טוען המערער כי יכולת הביצוע של קבוצת גוזלן, והפער הכספי המשמעותי בין הצעתה לבין ההצעה המתחרה, לא נבחנו כלל על ידי בית המשפט המחוזי, אף שיש להן חשיבות מכרעת. על פי השקפתו, פרמטרים אלה – כמו גם אלמנט ההדירות שבהצעת קבוצת ימין, אשר הותנתה בקבלת החלטה מסוימת על ידי רשות המיסים – מובילים למסקנה כי יש להעדיף באופן גורף את הצעת קבוצת גוזלן. עוד סבור המערער כי ראוי היה לייחס חשיבות רבה לזיקתו לחברה, להשקעותיו בה ולרצונו העז להוציא אותה מן המצר – אליו נדחקה על ידי שכירים ויועצים שמעלו, לדבריו, באמונו. מכל מקום, המערער מבהיר שאין בדעתו לכפות דבר על הדיירים, וכי הוא מבקש אך "הזדמנות הוגנת" – שלא ניתנה לו, לדעתו – לשכנע אותם ביתרונות הצעה זו.

3.

כאמור, בד בבד עם הגשת ערעורו, עתר המערער בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא עד להכרעה בערעור – אשר סיכוייו, לדעתו, טובים. בבקשתו, שהוגשה ביום 29.6.2017, ציין המערער כי "בחודשיים שלושה הקרובים ממילא לא עתידה המשיבה 2 להתחיל בביצוע העבודות בפרויקטים, ולכן הוצאת הצו המבוקש לא תסב לה שום נזק". מנגד, אי מתן הסעד עלול להסב לקבוצת גוזלן נזק בלתי הפיך, משום שאם תתחיל קבוצת ימין בביצוע הפרויקטים שנפלו בחלקה לא ניתן יהיה להעבירם מיד ליד, נוכח המורכבות המעשית, המשפטית והאנושית הכרוכה בכך. ביום 4.7.2017 קבעתי כי לאור דברי המערער, מהם עולה שביצוע הפרויקטים אינו צפוי להתחיל בקרוב, אין להידרש לבקשת עיכוב הביצוע "בשלב זה". כשלושה חודשים לאחר מכן, ביום 1.10.2017, ביקש המערער לעיין מחדש בהחלטה זו, וציין כי מהודעה שהגיש הנאמן לבית המשפט קמא ביום 12.9.2017 עולה כי המכשול שניצב עד אותה עת בפני קידום הפרויקטים – הוסר. המשיבים התבקשו, אפוא, להשיב לבקשה לעיכוב הביצוע.

לטענת הנאמן, סיכויי הערעור שבכותרת "קלושים לחלוטין", שכן החלטת בית המשפט קמא נשענת על התרשמותו מן הצדדים, ועל קביעות עובדתיות שונות – בין היתר, באשר לפערים הכלכליים בין ההצעות המתחרות, ולטיב ההזדמנות שניתנה לקבוצת גוזלן להציג את הצעתה בפני הדיירים. לגופם של דברים, הנאמן מדגיש כי קבוצת גוזלן זכתה ל"הזדמנות יתירה" לקדם את הצעתה, על אף שניתן היה לפסול אותה בשל הפגמים שנפלו בה. זאת ועוד, נוכח המצב התכנוני של הפרויקטים הרלוונטיים במועד בו ניתנה החלטת בית המשפט קמא, וסימני השאלה סביב יכולתה להשלים את הביצוע בצורה מהירה ואפקטיבית, אין יתרון כלכלי ממשי להצעת קבוצת גוזלן. בהתייחסו למאזן הנוחות, טוען הנאמן כי עיכוב הביצוע יחריף את הפגיעה שנגרמה למאות הדיירים המעורבים בפרויקטים בעקבות קריסת החברה – שהמערער, כזכור, הוא בעל השליטה בה. יתר על כן, "התשת" הדיירים עלולה לגרום להם לסרב לשתף פעולה (כפי שקרה בפרויקטים אחרים), ולשלול מן החברה את נכסיה היחידים. תוצאה כזו תוביל לפירוקה, תוך פגיעה חמורה בנושים ובמערער עצמו. קבוצת ימין ומשיב 3, הוא הכונס הרשמי, הצטרפו לעמדת הנאמן ולנימוקיו – תוך שהאחרון מציין כי גם אם תתקבל בקשת המערער, מן הראוי לסייג את העיכוב כך שלא ימנע נקיטת פעולות לקידום הפרויקטים, ולהתנות אותו בהפקדת ערובה משמעותית.

קבוצת ימין מצטרפת כאמור לעמדת הנאמן והכונס הרשמי, ומוסיפה כי דין הבקשה לעיכוב הביצוע להידחות גם בשל השיהוי בו היא נגועה – תולדת המצג המטעה שיצר המערער בבקשתו המקורית לעיכוב ביצוע (והביא לעיכוב בבירורה), והשתהותו בהגשת הבקשה לעיון מחדש. לדבריה, נוכח הפעולות שביצעה בחודשים האחרונים לשם קידום הפרויקטים הרלוונטיים, המשאבים שהשקיעה בכך, ועמדתם הנחרצת של הדיירים, יש לקבוע כי לפנינו "מעשה עשוי". זאת ועוד, ענייננו בפרויקטים המתבצעים במסגרת תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים מפני רעידות אדמה – כך שעיכוב הביצוע משמעו דחייה בלתי מתקבלת על הדעת של עבודות העשויות להציל את חיי התושבים. לגופם של דברים, קבוצת ימין עומדת על יכולת הביצוע העדיפה שלה, ומציינת כי משהוסר המכשול בפני קידום הפרויקטים שוב אין לייחס משמעות לטענת המערער בנוגע ל"אלמנט ההדירות" שבהצעתה. לבסוף, טוענת הקבוצה כי לא ניתן לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע מבלי לשמוע את קולם של בעלי הדירות שייפגעו כתוצאה מכך.

הכרעה

4.

כידוע, המבקש לעכב ביצוע החלטה או פסק דין עד להכרעה בערעורו נדרש להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לזכותו.

מבלי לקבוע מסמרות, על פני הדברים סיכויי הערעור שבכותרת אינם גבוהים במידה המצדיקה את קבלת הבקשה לעיכוב הביצוע. לעניין זה, אפנה לממצאים העובדתיים שנקבעו. אך גם בהנחה שהערעור מעלה שאלות משפטיות הראויות לבירור, אין לעכב את ביצוע ההכרעה מושא הערעור – הואיל ולא עלה בידי המערער להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לזכותו.

אכן, נוכח המורכבות והרגישות של פרויקטים לשיקום עירוני מן הסוג העומד במוקד הליך זה, המערער וקבוצת ימין מסכימים כי לא ניתן יהיה להעביר את שרביט הניהול של הפרויקטים מקבלן אחד למשנהו לאחר תחילת ביצועם. נתון זה מבסס, לכאורה, את טענת המערער בדבר הנזק הבלתי הפיך שייגרם לקבוצת גוזלן אם לא יעוכב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, וקבוצת ימין תתחיל בביצוע הפרויקטים (ראו והשוו עע"ם 1693/12 ע.מ.ת ערוצי מדידה ותשתיות בע"מ נ' מועצה אזורית עמק המעיינות , פסקה 4 (28.3.2012); עע"ם 1873/12 אסום נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב , פסקה 8 (14.3.2012)). ברם, אין בדברים כדי להטות את מאזן הנוחות לזכות המערער, הואיל ובכף הנגדית מונחת משקולת כבדה בדמות אינטרס הדיירים ונושי החברה – ובמידה פחותה, גם קבוצת ימין – בביצוע מיידי של הפרויקטים. על רקע התנהלות הדיירים בפרויקטים אחרים שבהם החזיקה החברה, לא ניתן להתעלם מן החשש כי עיכוב משמעותי נוסף של הבנייה – לפחות עד מועד הדיון בערעור, באפריל 2018 – יפגע באופן ממשי בשיתוף הפעולה שלהם, שעל חיוניותו אין חולק, ואולי אף יגרום להם לחזור בהם מהסכמתם לביצוע הפרויקטים. התפתחויות מעין אלה עלולות להכשיל את מאמצי ההבראה של החברה, שהזכויות בפרויקטים הם נכסיה העיקריים, ולפגוע קשות בנושיה. מעבר לכך, במצב המתואר – שבו מאזן הנוחות מגלה פנים לכאן ולכאן – יש משקל לכך שהמערער לא הבהיר בבקשתו מדוע לא ניתן יהיה, לדעתו, לרפא את נזקי קבוצת גוזלן, ככל שיתעורר בכך הצורך, באמצעות פיצוי כספי (ראו והשוו, שם ).

5.

הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מושא הערעור שבכותרת נדחית, אפוא. המערער יישא בהוצאות משיבים 1 ו-2, בסך 4,000 ₪ כל אחד – ובהוצאות משיב 3 בסך 2,500 ₪.