החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 4724/99 חיים נגר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · הריגה בנהיגה פזיזהערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בהרשעה בהריגה ועל חומרת העונש

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של נהג משאית שהורשע בהריגה של שלושה בני משפחה בתאונה שגרם בעקיפה תוך נסיעה עם מערכת בלימה פגומה. נקבע כי יסוד הפזיזות התקיים, שכן המערער היה מודע לסכנה והתעלם ממנה. כמו כן לא מצא בית המשפט עילה להתערב בעונש של ארבע שנות מאסר ובפסילה של 17 שנים.

העובדות

המערער נהג במשאית עם עגלה נגררת והיה מודע לפגמים במערכת הבלימה של הנגרר. תוך עקיפת מספר כלי רכב פגע ברכב שבא מולו ואחר כך במכונית שפנתה בצומת, ושלושה בני משפחה אחת נהרגו. לאחר תחילת שמיעת הראיות נמלט המערער לחוץ לארץ עד להסגרתו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הוכח יסוד הפזיזות בעבירת ההריגה של נהג משאית שגרם למותם של שלושה אנשים בתאונה?
  2. 2.האם יש מקום להתערב בחומרת העונש של ארבע שנות מאסר בפועל ופסילה של 17 שנים?

הלכות

  1. 1

    יסוד הפזיזות בעבירת ההריגה מתקיים כאשר הנהג היה מודע לסכנה לאפשרות הפגיעה באנשים אחרים והתעלם ממנה ונטל סיכון בלתי סביר.

    ״המערער היה מודע לסכנה של אפשרות הפגיעה באנשים אחרים והתעלם מכך כשהתקרב לצומת״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העובדה שהייעוץ שניתן לנהג היה בלתי ראוי אינה מסירה ממנו את האחריות לנהיגתו.

    ״אכן, העובדה שהיעוץ שניתן למערער היה יעוץ בלתי ראוי אינה מסירה מעל כתפי המערער את האחריות לנהיגתו״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הריגה
  • פזיזות
  • מערכת בלימה
  • אדישות
  • ענישה
  • מדיניות הענישה המקובלת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

ב בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ 4724/99

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד השופט ע' ר' זועבי

המערער : חיים נגר

נגד

המשיב ה : מדינת ישראל

ערעור על פסק דין בית המשפט

המחוזי בבאר שבע מיום 1.3.99

בת"פ 8/93 שניתן על ידי כבוד

השופט נ. הנדל

תאריך הישיבה: ט בכסלו תש"ס (18.11.99)

בשם

המערער : עו"ד אורון אילון

בשם

המשיב ה: עו"ד אורי כרמל

בשם שרות המבחן: הגב' דרורית גוטפרוינד

פסק-דין מתוקן

1.המערער הורשע בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ב1972-, ונגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים, בניכוי ימי המעצר שריצה, וכן הוא נפסל מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 17 שנים. הוא מערער לפנינו על עצם הרשעתו ולחלופין על הרשעתו בעבירה של הריגה ועל חומרת עונשו.

2.לפי ממצאי העובדות שנקבעו בבית המשפט המחוזי נהג המערער במשאית עם עגלה נגררת בכביש הערבה מאילת לכיוון באר שבע. בהגיע המערער סמוך לצומת תמנע, הוא עקף מספר כלי רכב ותוך כדי עקיפתו פגע ברכב שבא מולו ומיד לאחר מכן פגע במכונית פרטית שפנתה שמאלה בצומת שבדרכו של המערער. כתוצאה מן התאונה נהרגו שלושה בני משפחה אחת שהיו במכונית. לאחר מכן, בתחילת שמיעת הראיות, נמלט המערער לחוץ לארץ לכמה שנים ומשפטו התחדש רק לאחר ששלטונות ארה"ב הסגירו אותו ארצה.

אין חולקים על כך שהמערער נהג ברכב כבד באורך של כ18- מטר אשר מורכב משני חלקים - גורר ונגרר. עוד אין חולקים על כך כי מערכת הבלמים של הרכב הנגרר לא פעלה, ולפי ייעוץ שהמערער קיבל נסתמה הדליפה שהיתה במערכת הבלימה על ידי חתיכת עץ; נאמר למערער שאמנם הוא יכול לנהוג ברכבו אך עליו לנסוע במהירות איטית. אכן, העובדה שהיעוץ שניתן למערער היה יעוץ בלתי ראוי אינה מסירה מעל כתפי המערער את האחריות לנהיגתו.

בית המשפט המחוזי דחה את טענתו העובדתית של המערער שהוא יצא לעקוף את שורת המכוניות שנסעה לפניו לאחר שרכב סוברו עקף את רכבו ונכנס לפניו מיד לפני קרות התאונה; הסניגור המלומד השיג לפנינו על ממצאו זה של בית המשפט המחוזי אך לאחר שעיינו בחומר הראיות נראה לנו שהיה יסוד לדחיית גרסתו של המערער ואין עילה מספקת להתערב בממצא זה.

3.הטענה המרכזית של הסניגור המלומד היתה שלא הוכחו יסודותיה של עבירת ההריגה; לענין זה נתן השופט המלומד את דעתו לעובדה שהמערער היה מודע לפגמים שבמערכת הבלימה, שהוא לא שמר על מרחק מתאים בין משאיתו והרכבים שלפניו, שהוא נסע במהירות מופרזת תוך עקיפת שורת המכוניות שלפניו, תוך פגיעה במכונית שבאה מולו ושלא היה ער לאפשרות שמא תצא מכונית מן הצומת שהמערער עלול לפגוע בה. כמו כן לא ראה המערער תמרור שהיה מוצב במקום, המסמן התקרבות לצומת שבו התרחשה התאונה.

השופט המלומד קבע שהשילוב של כל היסודות העובדתיים שהזכרנו לעיל מלמד שהמערער נהג מתוך פזיזות, תוך צפיה כי התנהגותו עשויה לסכן את חייו של הזולת ומתוך אדישות לאפשרות שאנשים אחרים יפגעו; נתנו את דעתנו לטענותיו של הסניגור המלומד ולא עלה בידו לשכנענו שקיימת עילה להתערב בממצא שהמערער היה מודע לסכנה של אפשרות הפגיעה באנשים אחרים והתעלם מכך כשהתקרב לצומת, תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאה. בכך הוכיחה התביעה הכללית שנתקיים במערער יסוד הפזיזות שבעבירת ההריגה ואין עילה להתערב במסקנותיו של בית המשפט בענין זה.

4.העונש שהוטל על המערער איננו עונש קל ועם זאת הוא אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג הנדון. השופט המלומד לא התעלם מן העובדה שמכל בחינה אחרת המערער הוא אדם נורמטיבי וכי קיימות לגביו נסיבות אישיות מקילות; גם בהתחשב בשיקולים אלה היה מקום להחמיר בעונשו של המערער עקב נסיבות המעשה וגם נוכח התוצאה הקטלנית של נסיעתו הפזיזה.

נתנו את דעתנו לטענות הסניגור גם בענין זה ולא מצאנו עילה להתערב בעונש.

הערעור נדחה.

ניתן היום ט בכסלו תש"ס (18.11.99).

תוקן היום ד בטבת תש"ס (13.12.99).

המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש

ו פ ט

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99047240.

B07

העתק

מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

99047240.

B07

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפ 4724/99

הלכות

  1. 1יסוד הפזיזות בעבירת ההריגה מתקיים כאשר הנהג היה מודע לסכנה לאפשרות הפגיעה באנשים אחרים והתעלם ממנה ונטל סיכון בלתי סביר.
  2. 2העובדה שהייעוץ שניתן לנהג היה בלתי ראוי אינה מסירה ממנו את האחריות לנהיגתו.